תן לי לגעת בך בחמלה.
הן מאום לא השתנה,
הכאב רודף את הצער
מתחרה עמו על הבכורה

החורף כבר לא מה שהיה.
וריח פרדסים שוב באוויר,
מנסה להתמודד עם הבגידה
והכחש פשה בגופנו.

ואני ניצבת מרגלות המיטה.
מרטיבה שפתיים בודקת עירוי
מקווה, מתפללת שלא תסבול.
שיהיה לך קל, שלא תיפגע.

כי כולם נעלמו והרופא מהסס,
מדלג על חדרך מתקומם, כועס
וכלום לא קורה ואתה עדיין נושם
נושם כשהשקט יורד.

הושט לי יד ותן לי לגעת.
לא תמיד אני כל יכולה,
החיוך שלי לעיתים מאולץ ויגע
והיד המלטפת לעיתים מכאיבה.

תן לי לגעת בך
אל תתחמק ממבטי
הן בסך הכל, רציתי לשבת לצידך
להיות אתך כדי לא להישאר לבדי

תן לי לגעת,
הראה את הדרך.
אנא, השאר פתח לתקווה
בלעדיך אני אבודה.


עברו ימים, הכרית כבר יבשה
שנים חטפו את השכחה.
אבל עתה  אני כבר יכולה לגעת
במצבה שהעלתה אבק.