ג. ליאת / מולדת |
לאגוב נופייך בכל חופי,
וחימה עזה החלה בוערת באהבתי:
אל אותם הרים רמים
וסילעי איתן
הנחים בדומיה צורבת
על דם בניה שנפלו חבוקים בזרעותיך,
על עץ שיטה שניזון
מריקבון דם ילדים,
על פרח מבושם בניחוח נעורים אבודים.
אחרי כל אלה שחלפו
בחופייך אהובתי,
לא תיהיה בך אהובה וענוגה יפתי
וכי בצער ויגון אודיעה כי הינך
ארורה שבארורים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|