|
רעידות כה זעירות
עוברות ברגלייך
כמו אדוות אגם קיצית
גלי ויברציה עדינים
כמו זרם אלקטרונים עלום
מבשרים לאצבעותיי
כמו חישני וגלאי תשוקה
עוברים לאורך
כף ידי ומספרים גם לה
שתכף זה בא...
בעוצמה רבה
ומאירים את עיני
מצמצמים את אישוני
מתפשטים לזרועי
חודרים לחזי,
מזמרים לי רן
מתפשטים לבטני
נסחפים למפשעתי
ואני יודע שהעונג שלך
הוא בא...
הוא
בא...
והדממה של אחר כך
מתמלאת בנשימותינו
נספגת בנוזלי גוף
בריחות אהבתנו
ואצבעותיי מרגישות
כאילו זה לא ניגמר...
הרעד הזה
הנוסע השמיני |
|
|
אני רואה
טלויזיה, אבל
היא לא דולקת.
אמא מסיקה מזה
שאני ממש טיפש,
ולאבא נמאס כבר
ממזמן, אין סיבה
שכולם יאהבו
אותי אם אני רק
בוהה במסך
אפור-חום שעשוי
מזכוכית, הרי
בסך הכל כל מה
שיש שם זה רק
כמה נורות
ואנשים זזים.
אני עובר
לרדיו!
(תהיה אתה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.