|
רעידות כה זעירות
עוברות ברגלייך
כמו אדוות אגם קיצית
גלי ויברציה עדינים
כמו זרם אלקטרונים עלום
מבשרים לאצבעותיי
כמו חישני וגלאי תשוקה
עוברים לאורך
כף ידי ומספרים גם לה
שתכף זה בא...
בעוצמה רבה
ומאירים את עיני
מצמצמים את אישוני
מתפשטים לזרועי
חודרים לחזי,
מזמרים לי רן
מתפשטים לבטני
נסחפים למפשעתי
ואני יודע שהעונג שלך
הוא בא...
הוא
בא...
והדממה של אחר כך
מתמלאת בנשימותינו
נספגת בנוזלי גוף
בריחות אהבתנו
ואצבעותיי מרגישות
כאילו זה לא ניגמר...
הרעד הזה
הנוסע השמיני |
|
|
אל תסתכל
בקנקן.
אתה מחכה למשהו?
אין המשך. פשוט
אל תסתכל
בקנקן.
אתה לא קולט? זה
לא שאני נותן לך
משימה אחרת
במקום, "אל
תסתכל בקנקן,
הסתכל בכוסיות
ברחוב". לא,
פשוט אל תסתכל
בקנקן.
אתה יודע מה?
קפוץ לי. תסתכל
בקנקן כמה שבא
לך.
אני אומר לכם,
אני פשוט שונא
אנשים שחייבים
תמיד לשאול
שאלות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.