במקום אפל בתוך ליבך, ישבתי שעות וחיכיתי לך
או אולי לא לך אלא לישועה, שתציל אותי מאמת חשוכה
אמת שלא רציתי לשמוע, למרות שלא התכוונת לפגוע.

עברו השעות שהתחלפו בימים וימים בן רגע הפכו לשנים
ואז יום אחד שמעתי קול שאמר לי לברוח, לעזוב את הכל
לקחת רכבת בכיוון אחד ללכת רחוק, לא לחזור לעד.
שם כל החלומות מתגשמים, שם לא מחפשים אשמים
שם אנשים לא פוחדים, שם אלוהים מחבק ילדים.

הקול בראשי המשיך להדהד, חשבתי על איך זה לא לפחד
הקול השתלט על מחשבותיי. הוא לא עצר והשתלט גם עליי
כיביתי את האור, סגרתי את הדלת, שכבתי במיטה, כולי רועדת
נראה שבלעתי עשרים לפחות, הרגשתי את עיניי לאט נעצמות
איבדתי תחושה בכל הגוף... עוד מעט אני אלמד לעוף.  

ואתם כאן למטה, תשארו לבדכם
תמשיכו לפגוע באוהבים אתכם
וכאבכם רק יוסיף לגדול
עד שיום אחד גם אתם תשמעו את הקול.