|
אש בשבילים
שעליהם הלכתי ואלך
ואני בצד הדרך
נח ומתבונן
להמשיך ולחרוך את רגליי
ולהגיע ליעדיי?
או לחכות עד שהאש תכבה?
אם בכלל?
(יום ראשון, 3/6/1990, בית פלדמן, תקופת בה"ד 1) |
|
|
זקנים ותינוקות.
הם אותו דבר.
שניהם קטנים,
שניהם צועקים,
שניהם מקומטים,
שניהם לא שומעים
שומדבר, שניהם
מתעוררים באמצע
הלילה בלי שום
סיבה, את שניהם
צריך להאכיל
בגרבר, ולשניהם
צריך להחליף
חיתול. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.