בלוז יום ראשון
מביא אתו, תמיד, אסון.

זה מתחיל בהשכמה
שאין בה נחמה
רק רצון לחזור לחלום
לחזור לישון
בלוז יום ראשון.

זה עובר ללבישת המדים
הכומתה והנעליים
כיסוי השעון
בלוז יום ראשון.

ממשיך בנשיאת הנשק
והצ'ימידן
בריצה מבוהלת
אל האוטובוס האחרון,
להספיק ולתפוס את
בלוז יום ראשון.

וביד-אליהו, עוד
מאות שבוזים כמוך
שחוזרים לסמטוחה
באים בחיפזון, כדי לא לאחר את
בלוז יום ראשון

זה נגמר בכניסה לבסיס
בטביעה במדי ה-ב'
ובהכרה הסופית באסון
ששמו בלוז יום ראשון.


(יום ראשון (אלא מה...), 29/7/1990, באוטובוס חזרה לבסיס)