מסתכל סביב, והתמונה חוזרת, כמו סרט שנתקע.
פנס בודד עומד לו, מאיר באפלה.
כסוף, זקוף ורם הוא, אך מביט באדמה.
היאוש עוצר, נותן לי לעבור.
חייל על לוח דמקה- לבן שחור, לבן שחור.
פחד זה כל מה שנשאר לי, וגם הוא אותי כבר לא רוצה.
אני פחדן, עלוב, רשע- קריאון במחזה.
הידיים שלי נקיות מדם אך מלאות טיפות.
מה שהיה פעם חיי , עכשיו נוזל בין אצבעות.

החיים פה נמאסו כמו משחק קלפים ישן.
אין מזל, אין חמסה מעל דלת, אין עלה תלתן.
חיי חולפים כמו בסרט, בבית קולנוע ריק.
אני כלוא בתוך מסגרת: הקשב!, הפנם!, הדחק!
והבטן כבר כואבת, הלב הפסיק לפעום.
פנס הרחוב מושפל, נכלם לו. נעלם עם אור היום...