פותח דלת ואחריו שער, מסתכל למציאות בעיניים ושואל את עצמי אם
זה באמת החיים שרציתי.
השלמות אצלי מעולם לא הייתה, הכל משחק בעיניים, אשליות, אמירות
שיצאו מפיו של אדם בודד.
אבל אני לא כזה אדם, לי יש חברים שאוהבים אותי.
אך כולם עצובים פתאום, ומדוע זה קורה?
הרי לפני מספר שעות חצתה קשת את השמיים, העננים הפכו לורודים.
מראה שכזה מעלה מיד חיוך על הפנים.
הלוואי וידעתי איך לעזור, מה להגיד, אך מילה מפי לא יוצאת.
הלוואי וידעתי את סודות האדם ואת חוכמתו, יופיו הנפשי החבוי
עמוק בפנים.

סוגר את הדלת, השער החליד כבר מזמן.
העיניים שלי הפכו לכהות, אינן רואות דבר.
ושואל את עצמי אם זה המוות שאיחלתי לעצמי שיבוא.