"תזרוק לי עוד בוטן, רק עוד אחד" - התחננתי לילד מבעד לסורג
הוא הביט לעברי, העווה את פניו, ועזב אותי לטובת הארנב
ושוב הדמעה, אותה דמעה מרגיזה, מאיימת לפרוץ, אך לה לא אכנע
לפחות לא בפניו, יואב הנתעב, החושב עצמו לארנב כה נשגב
ארוץ לפינתי המצחינה המייגעת, שם אבכה, כמו תמיד, את עצמי
לדעת
ולפתע סווטה....
מבעד לדמעות נתגלתה דמותה - מצומקת חזה, גלוחה ערוותה
כה יפה ומושכת בשעת גירודה, הזבובים סביב ראשה חגים כהילה
אח, לו הייתה לי בננה ראויה לשמה, צהובה וזקופה, כזו שסווטה
הייתה נשבת בקסמה
אך ללא בננה המצב לא נחמד, גם הלילה אשן עם הבוטן ביד