|
במקום בו השמיים נושקים לאדמה
ואין אופק בקצה הראייה
הכל נמחץ נהיה קטן
גם אלוהים רחוק מכאן
החושך גולש לעמקים
העצב נופל מהעצים
המלכים לא יודעים עוד מה
במקום בו השמיים נושקים לאדמה
פזמון:
ואני ממריא מעל ההרים
שבוי באי שפיות זמנית
על מה כולם נלחמים
איפה אני ואיפה החיים
במקום בו השמיים נושקים לאדמה
עומד מלאך בעולם של שממה
ילדי הצל מסביבו רוקדים
אחד אחד הם קמים
ילדי החושך הולכים ונעלמים
איפה אני ואיפה המלאכים
לא לוקח אחריות על חטאים
הריי בסוף כולם מתים. |
|
|
בראשית ברא ה'
את השמיים...
(בלה, בלה...)
ויהי ערב ויהי
בוקר, יום
אחד...
ויאמר ה': איך
הזמן טס
כשנהנים...
אתאיסטית בגמילה
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.