אני לא יודע למה מכלל ביקשתי ממנה להישאר לישון. רוב הסיכויים
שהייתי פשוט שיכור מדי בשביל ללוות אותה הביתה.
היא שוכבת פה לידי עכשיו, בסווצ'רט ששני הביאה לי ליומולדת,
ואני יודעת שהיא לא ישנה - היא פשוט שותקת, כי היא יודעת שאין
לי כוח לשמוע אותה.
כואב לי הראש. אולי מהבירות, אולי מהסקס, לא יודע.
אולי זה הריח שלה, שעושה לי בחילה - מסריחה מווינסטון לייט
ומשקרים, אין לי כוח לזה.
האמת היא שאני די מפחד - יותר מדיי אנשים הזהירו אותי ממנה.
עכשיו, כשהשיער הרטוב שלה משאיר כתם מים שמתפשט לי על הכרית,
אני נהייה קצת מעורער. שוב אני שואל את עצמי מה לכל הרוחות היא
עושה כאן, אבל מרגיע את עצמי בעובדה שעוד מעט בוקר, ובבוקר היא
תלך.
היא אומרת שאת כל מה שהיא עושה היא עושה כדי שיהיה לי נוח,
ודווקא זה גורם לי להרגיש כל כך...
לא, אני מחליט, לא אכפת לי, ונרדם.
היה לי כל כך קל להתחבר אל קו המחשבה שלו באותן הדקות, שזה
פשוט עצוב. |