חכמתך הרהוטה נגלתה בחלומי
כשישבנו, געגועי ואת, כרגיל קנטרנית
במושב האחורי של מכונית.

השקט נדד בחדרים. סבלים אלמונים
גררו בי דברים. משאית עם שלט תתבגר
דובבה אותי ללכת או להשאר.

איך אוכל להסביר לך: את כל
השירים. אותיותי הבתולות
חוצבות דרכים אלייך, סרבנית
מלים, עצומת דברי הנולדים בלעדייך.

משני צדדיו של חלום
את לא מרשה למגעי. ידך
פוגעת בי קלות, אומרת
אני פה, אתה יודע, לא.

וכששאלו אותנו לשמך
ניפצת אותו בהומור מגחך
בהברה אחת, רותחת כלכתך
הערת אותי שומם.