מוקדש לששת המיליונים ולכל אלה מאיתנו, שלפעמים מבקשים
להאטם.


גופות רוטטים, גופות מוטלים.
בני-אדם, בני-אדם עוד חיים מבקשים.
נשיכה, נשימה, זעקה, בקשה.
הזוועה, האימה, המיתה, הדממה.

בני-אדם לא שמחים, בני-אדם עמלים.
בני-אדם, בני-אדם רק חיים מבקשים.
איך נשמח, איך נצמח, איך עוד נפרח ?
נתאמץ ונשכח את הילד הרך ?

לא נתנגד, הכאב מלמד.
חיים ואדם לא נרשה לאבד.
עוד נזכור ונחזור ובפצע ננבור.
הרי כך יעלם עוד השד השיכור.

בני-אדם עמלים, בני-אדם עוד שמחים.
בני-אדם, בני-אדם גם חיים מבקשים.
האימה תנוצח, לא נשכח, לא נברח.
עוד נחיה ונראה את הפרח נפתח.