אם אראה אותך פעם אבין מה העניין שעליו כולם, אך עד אז הדרך אל
ההמשך הלא נודע מלווה ביסורים, כי אין מי שיחלוק איתי את
המכאובים, את השמחה, מישהוא שיוכל לדעת מי אני וישמח על כך
שאני חיה. אין מי שימלא את החלק החסר שבי, הצער כבר עבר, אבל
הוא לא נגמר, ותוקף בבדידות נוראית כל פעם מחדש. איפה אתה עם
המנורה שתציל אותי מהאפלה?, או לפחות תפזר ת'ערפל. כי בעננים
קר, והלא נודע דוקר ומסקרן, אך כואב ומפחיד להתבלבל וליפול.
איפה אתה שתגרום לפרפרים לעוף. אבל אינך שם והחלל שבליבי ריק,
ואינך פה לצעוד איתי. ובעננים אתה לא מראה סימני חיים, וכבר
עומד לרדת גשם, והענן מתפורר, ואתה לא מגיע, למה? זה משהו
שעשיתי, איך שאני נראת?, איך שאני מדברת? איפה אתה על הסוס
הלבן, כולם כבר חיים באושר ועושר בטירה, ואני עוד בדרך מחכה
ואתה לא שם, מאחור, דוהר להציל אותי מהגשם מהקור... מהכל.