האור כבה , חושך מוחלט.
כולנו צפופים ערומים, ומבוישים.
חלק צווחים,
וחלק קורעים את בשרם של רעיהם בציפורניים השואפות לחופש.
וצרחות ילדים, ובכי תינוקות
וצפיפות איומה שלוחצת על רמח איברי,
ורב אשר קורא קדיש עלינו,
וילדים נופלים מן השמיים,
ואין אויר, ומחניק ומבחיל,
וכל נשימה כשישה מליון חרבות שנתקעו בליבי,
ואנשים נופלים למשכב כמו בובות סמרטוטים בלויות.
הצעקות נחלשות,
הנותרים מנסים לטפס על גוויות האחרים על מנת לנסות לשאוף מעט
חיים.
אבל גם הם לבסוף נופלים על הר הגופות שממלאות את החדר.
והאור נדלק, חושך מוחלט.