אני מסתכל למעלה במקום שבו היה פעם משכנו של בורא האדם,
ורואה שמיים כחולים של תקווה, ונשרים שחגים מעליהם,
וסוף סוף לכמה רגעים הזעקות שחכו,
ויכולתי לתת לגופי שותת הדם מנוחה,
ולהתחכך עם אחיי לסבל.
וגרגירים חמימים של אור נופלים על פני המרוסקות , אך אין אני
יכול להרגישם,
ואני סוף סוף מרגיש שליו ומוגן ושלם מפני שאני יודע שעוד זמן
מועט הסבל יגמר.
והשמיים נראים כמו מסננת כחולה והשמש אורה חלש וחלש, והלחץ על
חזי גדול וגדל עד
שסוף סוף, סוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.