"חבל שאני נוסע"
העיניים הכחולות שלך. המבט שלך שליטף לי את האגו...
דווקא מתאים לי השקט. אני בת 17 ורק עכשיו נפתחות לי העיניים וזה כמו תסריטאי
מוצלח, ששולח אותך בדיוק בזמן מפה.
כמה נוח, אתה עדיין שלי, אתה נשאר שם, אבל אני חופשייה פה.
אני מסתכלת לך בעניים הכחולות עם חיוך מריר, ובפנים אני כבר מחכה שתלך ואני
אתקשר לשירלי ואתכנן את סבב החופש שלי במועדונים.
"זה יעבור בלי שנרגיש"
אצבעותיך משפשפות אחת את השנייה במתינות, מנסות לשחרר את הלחץ.
"את יודעת שאני לא רוצה לנסוע?"
יודעת, ההורים שלך סידרו לך אירופה. אבל אני בטוחה שבפנים אתה שמח. בדיוק
התחילו הבחינות, ואתה לוקח חופש מהארץ הזאת ומהמורה המפגרת שלנו. מה רע?
"אני אכתוב לך גלויה כל שבוע"
בטח, עכשיו אתה מבטיח. אני בטח אחכב ליד התיבת דואר בשבילך.
"תבטיחי לי שתכתבי חזרה"
מה לעשות? הבטחתי.
הבטחתי, ועד עכשיו אני מחכה שיכתוב....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.