אני פה, מה?
"מה זאת אומרת מה?"
בדיוק מה ששמעת, אין לי כוח, אני הולכת.
"את לא הולכת לשום מקום."
ותפס אותי בחיבוק עצום ואוהב.
תעזוב אותי בבקשה, אני רוצה ללכת.
עם ראש מוסט מעיניו הבוהות בי, דמעה זולגת מעיני השמאלית.
"אני לא מוכן לעזוב, עדיין לא, בחיים לא."
אני מצטערת, אני מצטערת.
השתחררתי מידיו, פתחתי את דלת העץ היפיפיה והתחלתי לרוץ, בלי
לדעת לאן, בלי לדעת איך רגליי מחזיקות אותי, פשוט רצתי.
שומעת את השם שלי ברקע.
"מאיה, מאיה, בואי אליי."
שלאט לאט דועך עם המרחק.
לפתע עוצרת, מסתובבת, נופלת על צד הדרך, עוצמת עיניים וחושבת
לרגע על מה שקרה.
דלת העץ היפיפיה נפתחת.
"ידעתי שתחזרי, ידעתי."
אולי גם אני ידעתי.
נשיקה חמה מכניסה אותי לתוך הבית, הבית הכמעט ריק, עם מזרון דק
ועוד אחד מעליו, סמיכה ישנה עם תלאים, מקרר קטן כמעט וריק
בתכולתו, שולחן עץ קטן ושני כיסאות מרופטים, ודלת עץ אחת
יפיפיה, מושלמת.
לאט לאט נכנסים פנימה, עם הנשיקות והליטופים שלו, שאולי יותר
מדי אוהבים, והכל פשוט יותר מדי.
מעולם לא הרגשתי בטוחה בזרועותיו, אך מעולם גם לא בגדתי,
מעולם.
אני אוהבת, אולי פשוט לא מספיק.
"שקל תמורת מחשבותייך."
נשמע קול.
מחשבותיי, אני לא חושבת.
"מה זאת אומרת?"
אין מה לפרש, אני לא חושבת, אין לי מחשבות כרגע.
הסתכלתי עליו במטרה להרגיע, מאין מבט שתמיד מרגיע אותו משום
מה.
"טוב."
אני צריכה ללכת.
"אל תלכי מאיה, אני לא רוצה שתלכי יותר."
אני הולכת.
"לא! אני לא אתן לך!"
מתחילה להתלבש.
דיי, אני הולכת.
נשיקה קטנה על השפתיים.
ביי.
"אני אוהב אותך."
מבטח אחרון לאחורה, מסובבת את הראש, יוצאת מדלת העץ.
נסגרה הדלת אחריי, דמעה זלגה בעיני הימנית.
הלכתי למקום שלי, שאף אחד לא הכיר, תמיד הייתי הולכת לשם
כשמשהו קרה, תמיד הייתי יושבת שם, הכל נראה שם שליו, מיוחד,
פתרון לכל הבעיות, אבל כשיוצאים משם, מגן הורדים שלי, חוזרים
למציאות, הבגידות והשקרים ובמיוחד הדמעות.

"אני אוהב אותך."
אמר כשהתקשר, לא השבתי, שתיקה מביכה.
"מתגעגע"
אני בדרך.
שוב דלת העץ נפתחת והוא מחכה לי עם הנשיקה והליטוף האוהבים,
אולי היותר מדי אוהבים.
הפעם לא נישקתי אותה בחזרה במלוא העוצמה, לא הרגשתי דבר, נשקתי
לשפתיו נשיקה אחרונה.
חייבת ללכת.
"למה?"
פשוט חייבת.
זו הייתה הנשיקה האחרונה, נשיקת הפרידה, בלי שהוא יידע, והוא
כמו תמיד נתן לי את הנשיקה הזו מכל הלב, נשיקה שאני תמיד
אזכור.
שנייה לפני טריקת דלת העץ.
אני אוהבת אותך.
ואחריי נטרקה דלת העץ היפיפיה...