הבחירה איננה בידי, לא רציתי זאת.
אך ידי כבולות ראשי בעננים.
שום מחשבה איננה מעניינת אותי אלא אם כן היא עליך.
איש לא יוכל לעזור, איש לא יוכל להבין, אפילו לא את.
אני אוהב אותך, כן... אני אוהב אותך.
קצת קשה לי להשלים עם זה, אבל על מי אני עובד?
הגורל אונס אותי לחשוב עליך, רק עליך.
בכל יום זה מעמיק לתוכי, יותר ויותר, וזה מפחיד אותי.
כי את לא שלי, ואני לא שלך. ואולי אף פעם לא נהיה.
זה מפחיד אותי כי זאת תחושה מוכרת לי, והתוצאות... ידועות.
אנחנו משלימים זה את זה. ואני לא רוצה שזה ישתנה.
אבל זה בוער בי. מכלה אותי מבפנים, ולא אוכל לנצור זאת בליבי
לעד.
זה יכול ליפלט היום, מחר או מתי שכבר יהיה מאוחר.
רק באותו יום, כשהכל יתפרץ, ישכון בליבי השקט, השקט שלפני
הסערה.
או אולי הסערה שאחרי השקט.
ואת, תיבכי כמו שאת רגילה, לא תדעי מה לעשות.
ואני, אני אצטער על כל מילה שהוצאתי מפי באותו יום.
אבל... אחרי הכל, הבחירה איננה בידי, הבחירה... במי להתאהב. |