החורף הזה
בעוד זמן נקוב-צער,
יפתחו את בית לבי,
פתי עיטרן שומן.
וכשעורקיי פתוחים
כשערי מקדש ביום הדין,
בסך כורעים כלוויים
מילים, כבדות לך מנשוא
דמי קרוש בדמך, וניגר.
אשוב
קל ממילים.
והיה כך כי אמות --
שנה תוציא שנה
נר תחת נר יכבה
רוחי
קדים מרחפת קשה
תחת יצועך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.