תרגיל בכתיבה יוצרת - השראה מהעיתון
כמו כל שבת בצהרים אני עובר על מודעות הדרושים, מחפש, אולי
העתיד דופק בדלת ואני צריך לפתוח אותה. כמו תמיד מודעות
סטנדרטיות, מזכירה לרואה חשבון או עורך דין , מאבטחים וכד'
אבל השבוע מודעה קטנה ומוזרה תפסה לי את העין: " דרוש עוזר
קוסם, אין צורך בניסיון קודם" ומס' טלפון. עוזר קוסם נשמע
מגניב. אני מרים את הטלפון ועונה לי קול מוזה ובאסי.
"שלום , זה בקשר למודעה בעיתון", אני אומר בקול מהסס. הצד השני
נוהם לרגע ואומר לי להגיע לראיון עבודה בעוד שעה ושלושים וחמש
דקות עם אני יכול, נותן לי שם של רחוב קטן במרכז העיר ומנתק.
לאחר התלבטויות אני מחליט לנסוע, גם ככה אין לי מה להפסיד, זה
לא שאני עושה משהו חשוב כל הימים, גם ככה אין לי שום תוכנית
אחרת חוץ מלראות היפים והאמיצים ולגרבץ.
שעה אחר זה אני יוצא מהבית ומגיע לעיר. מחפש את הרחוב הקטן
שהוא מסר לי בטלפון, ומוצא לאחר מס' דקות.
אני מצלצל בהיסוס. אדם נמוך ושמנמן פותח לי את הדלת, הקדמת קצת
הוא אומר לי, כנס. הוא מכניס אותי לחדר אדום מלא בכריות ונוצות
מפוזרות.
"שב, רוצה לשתות?" אני מסרב בנימוס. השמנמוך מתיישב מולי ושואל
אותי את השאלות הסטנדרטיות של ראינות עבודה: איפה למדתי, איפה
שרתתי, מה התוכניות ללימודים בעתיד, ועוד כל מיני שאלות מוזרות
כמו אם לא אכפת לי לחתום על מסמך שאם נעלת לי יד זה באחריותי,
הרגשתי כמו האמא בסרט של וודי אלן, והמקום הפחיד ומשך אותי
באותה מידה.
"טוב", האיש סיכם, "בוא מחר ב- 9:00 ותבוא עם בגדים נוחים"
בדרכי הביתה הרהרתי לעצמי, אני עוזר קוסםף יכול להיות? טוב,
לפחות אני לא מובטל.
בבוקר אכלתי משהו ויצאתי לעבודה, בעודי אומר לעצמי את המשפט
הזה חייכתי לעצמי, זה מצלצל נפלא.
שאול פתח לי את הדלת, ככה קראו לשמנמוך, הוא הורה לי להכנס
בתוך ארגז גדול עם שני חורים לאוויר, אל תדאג זה לא יכאב הוא
אמר. וראיתי את המסור שהוא הולך להכניס בין שני חלקי הארגז.
"אבל אני עוד צעיר, לא רוצה למות" עוד הספקתי לצעוק...
כותרת ראשית בידיעות אחרונת:
"תאונת עבודה מוזרה - רוצח מסתורי משך עשרות נערים ונערות
בטענה שהוא קוסם ורצח אותם בדירתו נתפס אתמול הכתבה המורחבת
בעמוד 3". |