כשהגיח באמצע היום,
זיעה כיסתה את פניו.
זיעה חמה, רותחת.
וראשו,
אשר אליי הסתובב,
מול עיניי.
ואז עמדנו,
פנים אל פנים,
מבטו חודר אל תוך מבטי.
נפשו, עוברת בלבי.
מרגישה, מרגישה את הלב,
הלב הקשה, הקשה כמו אבן.
שלא יתרכך לעולם.
רק אם יפגוש הוא,
את המושלמת בשבילו.
ואז בעצב הלכתי,
אותי לעולם לא יאהב הוא.
בדמעות ולב מרוסק,
הלכתי בשביל.
ולפתע מרגישה אני,
יד נעימה וחמה.
הסתובבתי, הפניתי את ראשי.
חייך הוא חיוך שהשלים את ליבי.
ואז שפתינו התנגשו,
כמו תאונת-דרכים.
אך האם זו באמת תאונה?
רק בשביל אותי לרצות?
תראה אותי. תרגיש אותי.