בתים, כביש, תחנות אוטובוס, מדרכה, רגליים, רגליים, רגליים
המון רגליים, מכל מיני סוגים, אבל כולן נעלמות, פשוט הולכות
להן
ואני, גם אני הולכת, מסתכלת למטה למעלה לצדדים ומקפצת על
החומה, יהיה היום ירח מלא.
הוא אמר שניפגש בירח מלא על החומה. אז אני פה ואני מחכה
ועכשיו כשאני על החומה אני רואה גם פנים, כל מיני פנים
פנים שמנות, פנים רזות, פנים באמצע אבל לכולם יש אותה ההבעה
לכו תבינו את האנושות...
אני זוכרת אז שהייתי מטיילת ברחוב רואה כל מיני הבעות
שמחה, עצב, שעמום , לחץ...
אבל עכשיו רק הבעה אחת ואני אפילו לא יודעת איך להגדיר אותה
מין הבעה של: מה אני עושה פה בכלל מהול מעצב על התקופה וחוסר
מעש
ואני רוצה לבוא להגיד להם: "דיי לאדישות!!!!" אבל הם לא
שומעים, לא מבינים, לא רוצים להבין
אז אם הם לא רוצים לא צריך, מה אני אתחנן?
-"מה את עושה?"
+"מה אתה חושב שאני עושה?"
-"אמרתי לך לא לעשות את זה ואפילו לא לחשוב על זה, נכון?"
+"אבל תראה אותם"
-"אבל תראה אותם? אין מה ליראות. הם בחרו את החיים שלהם,
שיתמודדו"
+"אתה רע"
-"לא, את פשוט טובה מידי"
+"אין דבר כזה"
-"הופ תיראי כרגע נוצר אחד, וואי תיראי הינה עוד אחד"
+"אתה פשוט מפגר"
-"אם את רוצה להמשיך לחיות תפסיקי להיות שונה מכולם"
+"מה אתה דפוק? מה זאת אשמתי שכולם אדישים ואטומים."
-"זה לא אשמת אף אחד אז תפסיקי לבלבל לי במוח. במקום לנסות
ולשנות כל הזמן, תקבלי את המצב ותשתקי"
+"לך חפש ת'חברים שלך"
-"כבר מצאתי, רוצה לראות?"
הוא השמיע צעקה והחבר'ה שלו מגיעים, נותנים בי מבט רצחני,
ככה זה שונים ומנודים לא מקבלים יחס, ונותנים לי פתק:
ב 5:00
בשליקות
לבד
עכשיו לכו תבינו את הכתב של החברים ההומואים שלו, אבל אני כבר
התרגלתי.
אז לא רק שהוא הביא לי את הנחס, הוא גם הרס לי את הצהריים. אבל
אני לא רוצה למות, אז הלכתי למחרת לשליקות, הגן שעשועים הכי
מגניב בעולם
עכשיו זה גם שעשועים וזה הצהריים סביר להניח שיהיה מפוצץ פה
אבל לא, כי לאנשים כבר לא אכפת
כי הם עסוקים בלמלא את עצמם בהנאות מזויפות שהם לא יכולים
לחשוב אפילו על ההנאות היפות והקטנות של החיים
אז זהו יש לי משפט, וכולם מדברים ומדברים, ואני אפילו לא
מקשיבה
-"נטע, מה יש לך להגיד להגנתך?"
+"מה?"
-"שאלתי אם את רוצה להגיד משהו להגנתך"
+"אני ממש אוהבת את הגן שעשועים הזה, פעם הייתי מגיעה לכאן סתם
לראות את הילדים משחקים ונהנים כשההורים בצד משוחחים ונחים
ממעמסת היום"
-"מה זה קשור?"
+"אתם זוכרים לאן היינו הולכים פעם כדי שלא יבחינו בנו? אני
זוכרת, היינו הולכים לפחי אשפה כי אף אחד לא רוצה להיות ליד פח
אשפה.
אבל עכשיו כל פח הוא בית של מישהו וליד כל פח יש מאות אנשים
ומי בכלל מסתכל על גני שעשועים? הרי שם אין אוכל או עבודה
ומעי בכלל רוצה לצחוק במציאות העגומה של היום?"
-"את מודעת לכך שגרמת לנידוי ילדה? שילדה אחת שהייתה בשמירתך
תמות בגלל שאת אוהבת את גן השעשועים הזה?"
+"הילדה לא תמות אם כל הכבוד. זאת ילדה חכמה מאוד, אני חינכתי
אותה ותאמינו לי שגם אם לא הייתי מראה לה את כל הזוועות ומלמדת
אותה חיים מה הם היא הייתה מגלה את זה לבד במאוחר או במוקדם"
-"זהו זו הפואנטה, במאוחר כי אז היא הייתה מסוגלת לשמור את זה
בבטן"
+"מי מתי אנחנו מגדלים לחיי שקר?"
-"מי מתי שהפחנו ללא רצויים, ממתי שלאנשים נמאס מחיי אמת....