|
ריח של פריחה באויר
מסחרר לי את הלב
ואני נסחפת איתו
אל הלא נודע הטוב
נשבת בקסמיך
ומרחפת מעל הגלים
מתענגת בחופש
חוצה גבולות בדרך אליך
מוקפת באור בדרך אליך
וצובעת עולם שלם בירוק
אולי הפעם זאת אהבה
אולי הפעם זאת הפריחה
אולי הפעם זה אני ואתה
שלא ננבל לעולם
מילים: דודי (חנה) ברוכי
לחן: אני
|
|
|
- על מה את
מתחרטת?
"על המכנסיים
הלבנים ההם
מקסטרו. מאתיים
חמישים שקל
בשביל מה?
להיראות כמו
איזו ג'יי לו
מהשכונה עם תחת
בגודל מזרח
ירושלים".
- לא, משהו
משמעותי שעשית,
ואת מתחרטת
עליו.
"אה, אז מלחמת
יום כיפור".
(מתוך הראיון
האינטימי
והבלעדי עם איזה
אחת. בקרוב). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.