עמדו בשורה, מצליף,
אותם פושעי קרב,
כרעו ברכיים לתחינה,
הצליף - ובכו טיפות דם.

איכה יקיר, אשאל,
אבד ואין מוצא,
גרגיר, פירור זעיר,
בגלי ים אפר.

שמורת עצים טחנו,
לחניטות וקשת,
ראו מותחים הם החצים,
ביקש - ניצרו הנשק.

כסכסי ברזל ניתזו,
חור נפער - וייפול,
שובלי אודם ניגרו,
צלולים כזוהר אור.

ואיכה יקיר אשאל,
מבלע גורל - וצער,
מאמת אל מול עיני,
מראה גופת הנער.

אראה תחינותיהם,
פשעי מלחמת דם,
בקשו רחם - ואין,
עונשם יהיה מותם.