מקיץ מחלומות שטופי דמע,
נרדם בחיים של כאב.
נלחם מאבק חסר ישע,
ביריב ללא פחד ולב.
והיא מאחורי מסתתרת,
שצילה נעלם בשלי.
והיא שוב ושוב מסתחררת,
ורוצה להתחבא בתוכי.
אני זוכר מה רצית,
זה לא יברח לעולם.
מהדמעות שבכית
עוד נמלא לנו ים
איך שאלת אותי לגמרי בתמימות-
אם נצליח לחיות קצת לפני שנמות.
הסתכלי על הנוף, אז הרגעתי,
הביטי בחלומות מעוטרים.
מחייכת צוחקת, ואז מראה לי
שהם עוטרו בחורי כדורים.
רק תיקח אותי מכאן מתחננת,
הרחק משדות של קרבות.
רק תיקח למקום בו אין עצב,
לשדות בם פורחות אהבות.
אני זוכר מה רצית,
זה לא יברח לעולם.
מהדמעות שבכית
עוד נמלא לנו ים
איך שאלת אותי לגמרי בתמימות-
אם נצליח לחיות קצת לפני שנמות.
אל תדאג, אני זוכר היא לחשה לי,
אל תדאג, ועוד הכל יסתדר.
אל תפחד, הדבר כל כך זר לי,
יום יבוא מהסיוט נתעורר.
עוד נשכב ביחד לנוח
ועלי שלכת ישרו על פנים.
ונמצא שוב מקום כה בטוח,
בו נוכל לחיות רק חיים.
אני זוכר מה רצית,
זה לא יברח לעולם.
מהדמעות שבכית
עוד נמלא לנו ים
איך שאלת אותי לגמרי בתמימות-
אם נצליח לחיות קצת לפני שנמות.
אני זוכר מה שאלת
ורק עכשיו עוד מבין,
והם עוד יגיעו,
הימים הטובים,
אז ששאלת אם זו דרכו של עולם
שקודם מתים, ואז חיים כמו כולם.
|