חבר יקר, איך הלכת.
לשביל הפחם חזרה נפשך
מבעד לזכוכית הקרה הינך עדיין מביט בלבנה,
מביט ושואל, למה?

והלבנה, היא בשלה, משקיפה על כולנו
ובכל פעם שנשאל אותה שאלה,
היא תשמור על טהרותה כלבנה.
לכן היא לא עונה.

אך מה אומר לבך? ומה זועקת נשמתך?
האם נועדת לתהום הנשייה?
לא רואה אתה את מחרוזת הפנינים המונחות על צווארך?
האם אינך שומע את המוסיקה הקסומה הבוקעת ממך?

בנגינת עוגב קודרת מסתובב בחלוק השחור,
מצלצל בפעמון שאין לו שומעים.
בצדקנותך תשים קץ לקיומך.

אך הינך יודע גם לצייר, תוכל תמיד להיזרק
לתרחיש אחר וגם שהמפל זורם הפוך
אפשר תמיד להפוך את התמונה...

הו... חבר יקר איך הלכת...