גשם אלים התרסק מן השמיים על הריצפה הקרה
השארתי את החלון פתוח, לא היה איכפת לי.
בעודי עומד שם ניצוץ ברק עז מן השמיים תפס בעורי.
הכאב, זה כל כך כואב, הזרם כל כך חזק, השתתקתי...
והאור האור כל כך בהיר בעיניי עד כי נמסו כמו השלג בפסגות
ההרים בשלהי החורף ואז זה קרה... נפלתי. נפלתי על הריצפה
הקרה והרטובה מפרפר במכאוביי המבעיתים כמו תולעת שנפלה
אל הקרקע מתפתלת חסרת אונים ורק מחכה לבואה של הציפור.

לפתע הגשם פסק. טיפות אחרונות זלגו מן אדן החלון על עורי
הקפוא ואז קרן שמש בודדה הופיעה מבעד לעננה הסבוכה
שהלכה ונעלמה. קמתי על רגליי בקושי עומד אוחז בחולצתי
לבדוק שאני עדיין קיים וכך עמדתי שם והבטתי באותה קרן אור
נפלאה. חזרתי מן המתים, אני חי !