"אז אתה שומע?" ממשיך קולה הרך אך סמכותי, הייחודי רק לה,
לבקוע מתוך השפופפרת "נגיד שמישהו אומר לי 'תשמעי, את ממש יפה
וכוסית ונראית אחלה, אבל היית נראית הרבה יותר טוב אם היית
מרזה קצת', אז אני אמורה להיעלב מזה?"
"זה תלוי מאוד מי אומר את זה..."
"פשוט כולם הסתכלו עליו בכזה מבט כאילו אלוהים יודע מה הוא
עשה"
"תראי, את את יכולה להתעצבן כי לא היתה לו זכות לומר את זה ככה
סתם..."
"אבל למה? למה אנשים צריכים להסתיר מה שהם חושבים ולחשוב שעה
על כל משפט?"
"ככה! זה חוקים בסיסיים! פשוט לא עושים את זה! מה גם שאת יודעת
שאני אישית אבכה על כל גרם שאת תורידי..."
"נו, זה כי אתה אוהב נשים בריאות..."
"נו נכון, לא כל אחת צריכה להיות קיסם שיניים!"
"אבל אתה מבין שרוב הבנים לא כמוך..."
"אולי, אבל נגיד לא היינו מכירים והיינו נפגשים איזה ערב
במסיבה נגיד, היית מרוויחה זנב לכל המשך הערב!"
"אבל אתה לא מאלה שמתחיל עם בנות שאתה רוצה..."
"טוב איתך הייתי מתחיל...פשוט רוב הסיכויים שלא היית יודעת
שאני מתחיל איתך..."
"למה אתה מתכוון?"
"הייתי מתיישבת לידך ומנסה לדבר איתך..."
"תשמע, אני לא אוהבת לבזבז זמן על סיבונים. אני רואה שמישהו
מדבר איתי, חושבת חמש דקות אם בא לי להיות איתו הערב, ואם כן
אז אני פשוט אומרת לו"
"איך?"
"טוב בוא החוצה"
"אוקיי...וחזרה לסיטואציה, נגיד שאני רוצה לשבת ולדבר איתך
ושאני לא רק מחפש משהו מזדמן?"
"אז הייתי מכריחה אותך"
"לא הייתי נותן לך!"
"או תאמין לי, היית נהנה מזה!"
"יודעת מה עצוב? עד שלא סיפרת לי אז מה זה 'לבוא החוצה' לא
ידעתי..."
"באמת? איוז בעסה..."
"אוקיי...אז נגיד שאני שואל אותך מה זה לבוא החוצה?"
"בוא החוצה ותראה"
"נו באמת..."
"נו מה, אתה רוצה שאני אדגים לך?"
"תפסיקי, זה לא יפה לצחוק עלי ככה, אני לא חושב שעשיתי משהו
רע..."
"בשלב הזה אתה כב רלא מצליח לסיים את המשפט" אני עוצם את
עיניי, והיא מתקרבת אלי בהחלטיות ומצמידה בהלט את שפתיה לשלי.
"אוקיי...עכשיו נגיד שאני רוצה יותר מזה, אז אני מתקשר למחרת"
"מאיפה לך שנתתי לך את המספר שלי?"
"אני משיג..."
"אוקיי...היי, מה המצב?"
"בסדר, מה איתך?"
"סבבה!"
"אה...נהנית מאתמול בערב?"
"כן היה אחלה"
"פשוט זו היתה הפעם הראשונה שעשיתי דבר כזה..."
"וואלה?"
"כן...אה...רציתי לשאול אם את רוצה לעשות עם זה משהו הלאה..."
"תגדיר הלאה"
"אוקיי, אה...אני ממש רוצה אותך, ולא בקטע של סתם יציאות
החוצה, ותהיתי אם תרשי להזמין אותך לאנשהו...מתישהו...רק אם את
מסכימה, כמובן..."
"אוקיי, יש לך אוטו?"
"אה...לא..."
"טוב, מאיפה אתה?"
"רחובות...אבל אני יכול להיות אצלך עוד רבע שעה!"
"סבבה, אבל אני לא יכולה היום..."
"אוקיי, בסדר, מתי שתרצי!"
"חחח אין לך חיים או משהו?"
"אה, יש, פשוט...כרגע אניח מעדיף אותך על פני החיים
שלי...אוקיי זה לא יצא טוב!"
"עזוב, אל תתנצל, זה בסדר...תקשר אלי מחר ונקבע מתי, טוב?"
"סבבה...ביי!"
"ביי!"
"לא רע, הא?"
"כן, יצא לך משהו מזה אחרי הכל!"
"אולי, אבל לרוב בנות לא סתם יוציאו אותי החוצה"
"נו אז מה אתה עושה?"
"אני מדבר איתה בכל צ'אנס שיש לי ומנסה להשיג מספר טלפון עד
סוף הערב..."
"לא! ע'דיף שיחה אחת ארוכה משמונה קצרות!"
"ומה אם היא קמה?"
"אתה קם ורוקד לידה!"
"כן, זה מה שיגרום לה לרצות אותי, איך שאני רוקד..."
"תשמע, אני דווקא אוהבת בנים שרוקדים כאילו הם לבד במועדון!"
"ומה אם זה בבית?"
"אה...זה יכול לעצבן אם הוא מתחיל לשבור דברים..."
"טוב קורה לי במועדונים שאני פתאום מתנגש בקיר, כך ש..."
"ולהזכירך אני רציתי אותך פעם..." שתיקה רועמת. אם המשקל של כל
המשפט היה מאה ק"ג, משקל המילה פעם היה 95 ק"ג.
"חכה שניה..." היא אומרת ומחליפה כמה מילים בשפה שאני לא מבין
עם אמא שלה, "שומע? אני חייבת לעוף עכשיו"
"אה, אוקיי..."
"ביי חומד!"
"לילה טוב!" אני לוחץ על הכפתור ומנתק. דמעות זולגות מעיניי.
אני מחבק את הטלפון ונושק לו רכות, כאילו היה צווארה..."אני
אוהב אותך...אני אוהב אותך כל כך..."