"מוזר שזוג יפה כמוכם עוצר לידי"
- "הבאנו לך מטריה, בגלל הגשם"
"תודה, קשה לי להיזכר מתי דיברתי עם מישהו בזמן האחרון"
- "טוב, תהיה בריא" הם אמרו באי נוחות והמשיכו בדרכם.

"בני אדם עדיין יכולים להפתיע" הוא מלמל. "את יודעת... אני
זוכר שראיתי פעם ניסוי בו הם הגדילו את צפיפות העכברים במקום
מסויים לשיא ולמרות שמכסות האוכל הספיקו לכולם - נוצרה אווירה
אלימה, התחילו מעשי רצח, עכברים החלו להתבודד עד שבצורה טבעית
הצפיפות ירדה לרמות סבירות. האירוניה בכל העסק שאנחנו לא
עכברים - אנחנו לא יכולים להוריד את הצפיפות בצורה טבעית ולכן
האלימות, הסטיות וחוסר האכפתיות ימשיכו עד עולם."

הגשם ירד בחוזקה אך הוא לא פתח את המטריה. הוא התבונן בה, איך
הטיפות זולגות ממנה וממשיכות דרך נחל קטן בין אבני המדרכה.
המטריה הייתה התקווה, התקווה לעולם שונה, אחר, מבין. "אני זוכר
שבבית הספר דיברנו פעם על השיר "אני ואתה נשנה את העולם" -
משום מה האמנתי בזה, חשבתי שזה אכן אפשרי - אפילו ריחמתי על
הילדים שבגיל כל כך מוקדם כבר איבדו את התקווה"

"אני חושב שיש לי את התצפית הכי טובה בניסוי של בני האדם
שירלי, בזמן שהם מתרוצצים להם כל זמן - חוששים, דואגים. מוזר -
אבל  אנחנו כבר יודעים למה הם זקוקים. הם זקוקים לחום, לגוף
אנושי שיחזיק בהם ויגיד להם שהם איתו בכל החרא - שאיך שהוא בכל
הצפיפות הזו יש מקום לבדידות, לא לא  בדידות אלא התייחדות רק
עם אדם אחד."

"בטח גם את רוצה לדעת מה הוביל אותי למצב הזה, בדרך כלל אנשים
הם כאלה. לרוב הם בכלל לא שמים לב אליך, אך כבר שהם כן שמים לב
- הם לא שמים לב לדברים החשובים, המהותיים." הוא עצר שנייה את
שטף הדיבור. מנסה להיזכר מתי הוא ביטא את רחשי ליבו בצורה כה
קולחת. "את לא מקשיבה שירלי" הוא אמר בשקט. "גם את - כמו כולם,
עד שכבר שמים לב אליי הרבה יותר מעניין אותם לדעת איך הגעתי
למצב הזה מאשר הדברים שיש לי לומר האם זה באמת חשוב אם הייתי
פושע, שיכור או מסומם, או אולי עובד בהיי טק שפוטר לא מזמן ?
מה שחשוב זה שהדברים שיש לי להגיד הם חשובים, אמיתיים."

"אבל את שונה, שירלי. רק בעצם נוכחותך פה יש משהו חזק, אפילו
מיסטי,  שאינו מתיישב עם ההגיון." הוא המשיך להביט בה עוד שעה
ארוכה - היא הביאה שלווה לליבו, שלווה אותה לא ידע זה זמן רב.
קול צפירה העיר אותו מחלומותיו.
הוא הסתכל בהומלס אחר שעמד בצומת מבקש כסף ממכוניות בשביל המנה
הבאה. מכונית מפוארת כמעט דרסה אותו למוות.  "בואי שירלי" הוא
אמר למטריה "בואי נצא לטיול"