עמדו בשורה, מצליף,
אותם פושעי קרב,
כרעו ברכיים לתחינה,
הצליף - ובכו טיפות דם.
איכה יקיר, אשאל,
אבד ואין מוצא,
גרגיר, פירור זעיר,
בגלי ים אפר.
שמורת עצים טחנו,
לחניטות וקשת,
ראו מותחים הם החצים,
ביקש - ניצרו הנשק.
כסכסי ברזל ניתזו,
חור נפער - וייפול,
שובלי אודם ניגרו,
צלולים כזוהר אור.
ואיכה יקיר אשאל,
מבלע גורל - וצער,
מאמת אל מול עיני,
מראה גופת הנער.
אראה תחינותיהם,
פשעי מלחמת דם,
בקשו רחם - ואין,
עונשם יהיה מותם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.