קמתי כשעתיים לאחר הזריחה, מוזר, אני רגיל לקום עם הזריחה,
בסביבות שש, לא בשמונה כמו היום. אולי העובדה שהלכתי לישון
מאושר
בשלוש בלילה השפיעה על זה, מי יודע.
יחסית לשעות הבוקר היה חם, אולי זה היום, אולי זאת העונה, אולי
זאת המדינה הזאת שכל הזמן חם לי בה, או שהיה קשר לזה שראיתי
אותה במים?
התלבשתי ואכלתי מהר ככול שיכלתי בלי לחנוק את עצמי, נמרחתי
בקרם שיזוף  ונכנסתי למים.
רטיבות ראשונה, הקור הזה של המים, כל כך נעים וקריר.
אם הייתה רוח אולי הייתי מנסה לגלוש, לא שאני עושה את זה כל כך
טוב, ולא שאני יודע לחזור נגד הגלים אבל עדיין לגלוש זה כיף.
אני יודע רק לגלוש רק בכיוון אחד, ואפילו להסתובב עדיין לא
הצלחתי
אבל אני עדיין נהנה לעשות משהו שאני לא יודע כל כך טוב.
להרים את התורן ולהרגיש את הרוח בגב שלך, בזמן שאתה נע במהירות
על גלשן מעל המים, מרגיש את התנודות, את הגלים, את החתיכה של
החרב מתחתיך.

נכנסתי למים, התקרבתי לקבוצת הילדים ששיכשכה במים.
היא הייתה שם. התחלנו לדבר בזמן שהתרחקנו מכל הילדים והקרציות
שהיו מסביבנו והמשכנו לדבר, אני כבר לא זוכר על מה או על מי,
אבל דיברנו, רוב היחסים שלנו אז היו בנויים על לדבר, על להכיר,
על לגלות, על החיים.
בשלב מסוים יצאנו מהמים הנעימים, לשמש הקופחת, למפרץ השני,
והלכנו למפרץ השלישי מימין אם אתה עומד עם הפנים לים כמובן, לא
שזה משנה, לא הרבה מכירים את החוף המקסים הזה.

זה היה כבר צהריים לשם שינוי, אני והיא במפרץ השלישי על אחת
מרצועות החוף של הים התיכון.
ישבנו על איזו שונית. המים והאצות עלו עלינו עם כל גל שבא עם
הגאות.
דיברנו, היא אמרה שהיא לא רוצה להמשיך את זה כקשר רומנטי,
הבנתי אותה, אחרי הכל היא גרה בירושלים, ואני בתל מונד, ישוב
קטן ולא מוכר במרכז אשר נמצא בערך כשעה וחצי שעתיים אפילו
מירושליים.
קיבלתי את זה טוב, הרבה יותר טוב משקיבלתי כל פרדה אחרת שהייתה
לי אי פעם.

מה נותר לנו לעשות? בלינו את היום ביחד עד הערב.
במים, מחוץ למים, זה לא משנה העיקר זה להחזיק במה שיש לך ולא
לעזוב, כי זה הכי חשוב בעצם, להחזיק בדברים בטובים שיש לך.

היא עזבה בערב, היא והמשפחה שלה.
היא נתנה לי את האי מייל שלה, באותו זמן, לא היה לי אינטרנט,
ולא ידעתי איך להשתמש באי מייל וכל הדברים האלו נראו מעבר
להבנתי הבסיסית במשחקי מחשב.
היא לא נתנה לי את האיסיקיו שלה בגלל זה, אני מצטער על כך עד
היום.
אבל זה בסדר, לא ממש מצאתי אותה גם כן בחיפושי באיסיקיו
אחריה.
ואני כמובן  עם המזל שלי, את האי מייל שלה איבדתי, כמה שעות
לאחר מכן, כשהלכתי, באותו יום.

מאז לא ראיתי אותה יותר, אולי בקיץ הזה ניפגש שוב, אולי.