דמעות של מלאכים אלו הכוכבים שנופלים מן השמיים.
הדמעות מחליקות על הפנים כמו ריקוד עצוב, חולפות על גבי הלחי,
השפתיים, מגיעות לקצה הסנטר ונופלות.
זהו סופה של טיפה, סוף הכאב, או התחלה של כאב חדש...
המלאך שולח שובל של אבק מאחורי הכוכב, זהו הצחוק אחרי הכאב.
הוא ארוך ומושך אחריו ניצוץ שדוהך לאט לאט...

המראה יפה כל-כך, כיף לראות בשתיים, לחלוק אותו עם מישהו יקר.
תעצרו לרגע, צאו החוצה, הרימו ראש לשמיים- אם זה בזריחה או
בשקיעה ביום או בלילה. המראה שם למעלה הוא תמיד מהפנט.
להסתכל ביום על השמיים ולתת צורות ושמות לעננים, בלילה להסתכל
על הכוכבים ולדמיין שכולם זורחים רק בשבילך.
בשקיעה ובזריחה לראות את השמש נמרחת מעלייך, ולראות את כל
הגוונים האפשריים שהיא מציאה לך... הרגע מיוחד במינו והוא אף
פעם לא יחזור על עצמו.
כיף להרגיש מנותק מהעולם. העיניים אחוזות באין-קץ. זאת הרגשה
נפלאה. אפילו אם זה לזמן קצר, אתה תמצא את עצמך מחייך ליקום,
רוצה לחבוק אותו חזק לליבך. זה יגרום לך לצחוק, אתה תמשיך את
היום ותנצור את הרגע הזה לעולמים.