את בן אהבתי מאז ומתמיד, מהפעם הראשונה שראיתי אותו.
והוא ידע את זה! הוא לא הודה אבל ידעתי.
בן הוא התגשמות חלומותיה של כל בת עשרה ממוצאת, היה לו יופי
נשי כזה, פנים עדינות, גוף רזה וחלק, כולן רצו אותו אבל לא
כולן הודו כי הוא היה מניאק! מתלהב מזה...
אבל אני לא מתביישת באהבה שלי והייתי מוכנה לעשות הכל כדי שהוא
יהיה שלי !
הכל !
לילה אחד במסיבה שהייתה בפנימיה הייתה לי הזדמנות לרקוד איתו,
הוא בא אלי ורקדנו ל-2 דקות, 2 דקות מקסימות, ריחפתי באויר,
בערפול חושים.
פתאום הוא דחף אותי לאחור ויצא החוצה, הייתי המומה, עיניים
פקוחות לרווחה כאילו העירו אותי מחלום, לא הבנתי מה קרה.
אחרי כמה שניות חבר שלו נכנס.
"בן אמר לי להגיד לך שהוא לא רוצה אותך ושאת רוקדת גרוע"
פאדיחה, אדמומיות הציפה את פני, ברחתי משם.
בכיתי, בכיתי כמו שאף פעם לא בכיתי... רציתי למות.
נכנסתי לשירותים ונעלתי את הדלת כמו שראיתי שעושים בסרטים
שעצובים..
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי... רציתי למות!!!
הסתכלתי סביבי, אולי אני אשתה את הנוזל לניקוי? לא .
אולי אני אטביע את עצמי במים של השירותים ? לא.
ואז ראיתי את המתקן של הניר, זיגזג כזה... חד !
הסתכלתי על מפרק היד שלי, ואז על המתקן, הפשלתי את השרוול
והתחלתי להניע את היד
ימין, שמאל, ימין, שמאל, חזק, יותר חזק! מהר !
זה לא כאב לי, דם התחיל לרדת, בהתחלה מן נוזל שקוף שנהייה
אדמדם ואז דם, דם אמיתי, התחלתי לבכות, שכחתי שאני שונאת דם.
הפסקתי.
ואז התחלתי לחשוב , למה לי למות ? שהוא ימות !
יצאתי מהתא .
חברה שלי, מור שהסתכלה במראה ראתה אותי עם כל הדם על היד
והחולצה.
"מה עשית ? זה בגלל בן ? אני אהרוג אותו בן-זונה !"
שמחתי על התשומת לב אבל שנאתי את הנסיבות.
מור טיפלה בי כמו אחות רחמניה- החלטתי שהיא תהיה החברה הכי
טובה שלי.
היא שטפה לי את היד, והחזיקה חזק שיפסיק הדם, שמה לי בושם
לחיטוי, ופלסטר על הפצע, זהו, כאילו לא היה.
היו כאלה שחשדו אבל להם אמרנו שנסרטתי, הם האמינו.
שבן ראה את זה הוא ברח ממני, לא הלך אלא פשוט חזר למאיפה שהוא
בא.
הוא שלח את חבר שלו.
"בן אמר שתבואי אליו לחדר"
מור חייכה אלי.
סמוקת לחיים הלכתי.
הוא ישב על המיטה, חיכה לי.
התיישבתי על המיטה מולו.
"למה עשית את זה? הוא הביט בי בעיניים גדולות"
"עשיתי מה ? שאלתי בתמימות"
"ניסית להתאבד" הוא זרק.
"כי בא לי" אמרתי כמו ילדה קטנה.
"זה בגללי?" הוא שאל, כאילו הוא לא ידע.
"מה אתה חושב?"
"שכן"
לא עניתי, לא היה צורך.
"ידעתי, מה את רוצה ממני ?" הוא אמר בקול מעוצבן.
הייתי המומה, הסתכלתי עליו במבט פגוע והלכתי .
אך ככל שהפצע הגליד ככה חזרתי לאהוב את בן.
השיער הבלונדיני החלק שלו קרץ לי, העיניים הכחולות שלו הפנטו
אותי,
חזרתי לסורי.
שנה אחרי זה בל"ג בעומר יצאו לטיול, קמפינג ביער.
יומים לפני זה קבעתי עם חבר של בן שיסדר לי משהו איתו.
עד אז לא התנשקתי עם אף אחד והייתי מוכנה ומזומנה להתנשק.
אז קבעתי עם בן שבל"ג בעומר נפגשים!
באותו יום ניסיתי כמה שפחות לחשוב על זה, אבל איך אפשר ?
הגיע הערב הסתובבתי בלי לעשות כלום, חיפשתי אותו.
ישבתי לבד,בלי מור בפעם הראשונה.
קבענו ב-10 והשעה הייתה 10 וחצי, סוף העולם הגיע.
ניסיתי להגיד לעצמי שאם הוא לא יבוא לא קרה כלום.
שמתי את ראשי בין רגלי, לפתע הרגשתי מגע רך על הכתף.
הרמתי את ראשי- בן .
הוא חייך.
-בואי.
הוא אמר והוביל.
הלכתי אחריו כמו כלבלב... כולם הסתכלו עלי, היו שמחים בשבילי.
חיפשתי את מור, היא לא הייתה באופק.
הוא לקח את שק השינה שלו ופרש אותו במקום מבודד שמצאנו.
דיברנו, הוא שכב, אני ישבתי, הוא שם את הראש היפה שלו על
הרגליים שלי, שיחקתי לו בשיער, הרגשתי כאילו אין לי בעיות.
שוב, מעורפלת חושים.
הוא נשכב על הבטן, עשה לי מקום.
"שכבי"
נשכבתי על הבטן, הייתי ליד בן ! לא יאומן.
דיברנו על הכל... הוא ביקש סליחה, סלחתי.
פתאום הוא נגע בי! מתחת לחולצה, בגב!
קיבלתי צמורמורת- פאדיחה.
הוא קם.
"הבטחתי לרון שאני אשחק איתו קלפים"
קמתי גם אני, הסתכלתי עליו מקפל את השק"ש והולך.
דילגתי לי לעבר מור, היא רצתה לדעת את כל הפרטים, על מה
דיברנו.
אני לא זכרתי כלום, רק ששכבתי לידו.
לה לא היו סטוצים באותו יום, לכולם-כן, נשיקות ראשונות, זיונים
ראשונים.
ואני ? אני שכבתי ליד בן !
שנה אחרי זה כבר שכחתי מזה, וגם הוא, וגם כל האחרים.
הוא עשה קרחת.
באו ילדים חדשים לפנימיה ועוד מלא בנות לאוסף של בן.
היה ילד בשיכבה שלו יניב שהיה מת עלי והיה מוכן לספר לי הכל!
אמרתי לו שאני חייבת לדבר עם בן, בכיתי לו, אני רוצה את בן !
יום למחרת יניב אמר לי שהוא דיבר עם בן וגם בן רוצה לדבר
איתי.
אני כמובן-בעננים.
היום ב-12 אל תשכחי הוא יחכה לך.
ב-12 עוד ישבתי במדרגות של הבניין שלי, לא מעקלת שבן מחכה לי.
דיברתי עם מור והיא ניסתה לשכנע אותי ללכת, אבל לא רציתי עוד
פאדיחה.
יניב בא, מה את עושה פה ? בן מחכה לך !
הוא משך אותי מהמדרגות ולקח אותי עד לחדר של בן.
מור עמדה והסתכלה.
בן חיכה לי יושב על המיטה איתו עוד כמה בנים.
יניב הוציא את כולם וקרץ לי עין.
שכולם הלכו הוא לחש לי: בהצלחה.
אני ובן דיברנו, הוא שם לי שירים, סיפר לי שנמאס לו מסטוצ'ים
שהוא רוצה מישהי שתאהב אותו באמת, לא העזתי להציע את עצמי.
"תגידי, התנשקת כבר ?"
"לא, שיקרתי"
"למה את מחכה?"
"לשום דבר, פשוט לא יצא"
הוא הסתכל לי על השפתיים ואז על העיניים.
העיניים הכחולות שלו חדרו לי לנשמה.
הוא נישק אותי .
נישקתי אותו בחזרה.
אני כן התנשקתי לפני, עם מור, להתאמן.
שנישקתי אותו היה חסר לי משהו, לא ידעתי מה .
ידעתי שאני מנשקת את בן ולא האמנתי! אבל כל מה שעשיתי היה
לדמיין את מור.
מה היא תגיד? איך לספר לה?
התרחקתי ממנו.
"מה קרה?"
"כלום, אני צריכה ללכת"
"לאן?"
לא עניתי לו, הלכתי לחפש את מור.
היא הייתה בחדר שלה, שוכבת על הצד קוראת עיתון.
"ירדן? מה, כבר סיימתם לדבר?"
"לא"
התיישבתי לידה, היא קמה.
"אני לא אוהבת אותו"
"מה את מדברת? את חולה עליו!"
"לא, אני חולה עליך"
היא הייתה המומה לרגע אבל אז חייכה.
"גם אני עליך"
היא התקרבה אלי, ליקקה את שפתיה ונישקה אותי.
אז, הרגשתי שזה נכון.
ימים אחרי זה בן לא אמר כלום, הוא התרחק ממני, כמה שיותר רחוק
יותר טוב.
השמועה עלי ועל מור התפשטה.
יום אחד בן בא אלי לחדר ואמר לי :
"הקטע שלך ושל מור, זה בגללי? אני גרמתי לזה?"
"כן, בזכותך זה קרה"
"מה עשיתי?"
"לא רצית אותי והיא ניחמה אותי זה הכל בזכותך, תודה על זה שאתה
כזה מגעיל"
הוא חייך.
היום שנתיים אחר"כ אני ומור כבר לא יחד, בן עבר לשחק בבנות
אחרות .
אנחנו החברים הכי טובים, אני ובן, יזיזים שצריך.
הבנתי שאהבתי אותו כי רציתי להיות כמוהו הוא היה אליל בשבילי,
זה הפך לאובססיה.
אני עדיין אוהבת אותו, תמיד.
אבל אהבה אחרת.