אני בוחן את נעלי, הן לא מתאימות ללבוש.
קול נשי טייל בין מחשבותי, לוחש לי הצבעים האלה לא הולכים יחד.
אולי היתה זו חברה ישנה, ידידה ואולי קולה של אמא, שמגיל שש
(בו איבדה את השליטה על הגרדרובה שלי) טענה שאני לבוש בחוסר
התאמה מוחלט. האמת בחושך כזה אף אחד לא ישים לב.
דלת העץ הכבדה של הפאב מעבר לכביש נפתחה וצלילי מוזיקת האוס
מונוטוניים ליוו בחור צעיר ביציאתו.
התבוננתי בו מתרחק, אני לא רואה את עצמי מגיע לבד לאתר בילוי
למרות שהגיון אומר מדוע לא? משעמם לי בבית אז ארד לפאב
השכונתי, אשתה דרינק אחד או שנים או שלושה, אפתח שיחה עם שכני
לבר ואולי אף בערב מוצלח במיוחד אחזור עם גברת נחמדה הביתה.
אולם הבעיה שברגע שפתחת את דלת הפאב 95% מהפעילות במקום נפסקת,
עשרות זוגות עיניים בוחנות את הזר שנכנס, עיניהם מלוות אותך עד
שמצאת מקום ישיבה. מרגע זה אתה אמנם שייך לשבט ואתה מידית
מצטרף למתבוננים בנכנסים החדשים אך אתה שייך למעמד הנמוך
בקהילה הזו, המיואשים. מיואשים עד כדי כך שיצאו לבד מהבית
ובדרך כלל האנשים היחידים שמיואשים יצליחו להתחבר אליהם הם
מיואשים אחרים הנמצאים באותו ערב במקום.
לכן אני ממתין פה בחוץ לשני חברים שלי, דנצ'ו וברודי. בכדי לא
לחכות בודד אדליק מהר סיגריה, כי עם סיגריה אתה כבר לא סתם אחד
שעומד ברחוב לבד, אלא גברבר מסתורי שעצר לרגע לעישון ואולי אף
טוב מזה אדליק את הג'וינט שהבאתי איתי ואהפוך לגברבר מסתורי
ומאושר.
אני שואף את העשן המתקתק פנימה בהנאה מרובה, זוג שעובר בסמוך
אלי מריח את העשן, מתלחשש ובבת אחת מגביר את קצב צעדיו ומתרחק
ממני במהירות.
כן אנשים אני מסתורי ומסוכן.
דנצ'ו וברודי כבר מאחרים לי בעשרים דקות, למרות שאני לא ממש
מופתע. על שניהם מזמן אמרתי שהם מפגע שעל החברה לסלק. זוג
פסיכופטים שכל מטרתם בחיים היא לשעשע אחד את השני. במבט ראשון
הם נראים כצמד ילדים טובים מהסוג שאמהות פולניות חולמות חלומות
רטובים עליהם ליעד אותם לבנותיהן, הנסיכות הארקטיות.  
אולם בהכרות קצרה מאד כל בחורה ששפויה בדעתה תתרחק מהם, כי
ברגע שאחד מהם נמצא עם בחורה כל מחשבותיו נתונות למה אני אעשה
מצחיק כדי שיהיה לי מה לספר לשני. גם אם אדמיין אפיזודה בה
יכניסו את שניהם לסוכנות דוגמניות ביום בו אין אף גבר אחד
לרפואה, אחד מהם יצא מאושר עד הגג מכך שגנב למישהי את המצית
והשני יצא משם עם הטלפון של המנקה.

ראי, ראי שעל הקיר מי היפה בבנות העיר? שרון תתעלף כשתראה איך
התלבשתי, אולי באמת קצת הגזמתי, עוד רגע ואיזו פיטמה תקפוץ
החוצה ותנופף שלום לעולם. אבל במלחמה כמו במלחמה, הערב אין לי
כוונה לפצוע אלא להרוג ובזמן הקצר ביותר האפשרי.
שרון ואני לפני מספר ימים שוחחנו ועלתה הסוגיה מה גבר איכותי
יעדיף, לטענת שרון הוא ירצה בחורה שמשדרת קלאס ולא אני שוה
זיון. לעומתה טענתי בהחלטיות שגבר רואה זוג ציצים יפה, תמיד
יעדיף אותם על פני כל דבר אחר.
לכן החלטנו על התערבות הבאה, זו שתשיג מספר רב יותר של מספרי
טלפון בערב אחד תהיה המנצחת.
על המפסידה להזמין את המנצחת לארוחה במסעדה צרפתית שלומר עליה
יקרה זו הגדרה עדינה עבורה, יקרה מאד.
כששרון ראתה אותי היא מיד אמרה "אני לא הייתי יוצאת כך לעולם
מהבית, אבל מה שנכון את הצד שלך את הולכת להציג בדרך הברורה
ביותר".
שרון בחורה יפה אך היא כה חסודה ובתולית שהיא כולה משדרת ריחוק
וקרירות. כשגבר ירצה בה זה יהיה אך ורק למטרה רצינית גם הדביל
שבדבילים יקלוט שסקס לא יצא ממנה בקלות.

המוסיקה שמדי פעם גלשה מחוץ לפאב התרככה מעט ונגנה להיטים
עכשויים, התנועה במקום היתה ערה.
שלוש בחורות התקרבו לכיווני כשהן מדברות וצוחקות בקולות רמים,
ברגע שהבחינו בי הן השתתקו בבת אחת, הראשונה מיד תיקנה את
תסרוקתה, השניה את בגדיה והשלישית בחנה אותי בפזילה. הן היו
בעלות מראה סביר שאחרי כמה כוסיות תתחיל לחשוב שהן ממש בסדר.
חייכתי לעברן, הן רק נהיו יותר רציניות ואמרתי להן "ערב טוב
בנות", הן ניסו לעצור את החיוך המתפשט על פניהן אך כשהוספתי
"מוכנות לציד מוצלח הערב, מתכננות לתפוס זיון", הן חזרו להיות
רציניות ונמלטו ממני.
אבוי, אמרתי את המילה הנוראה, זיון. כבר למדתי להכיר את הזן
הספציפי שלהן, אני מזהה אותו מרחוק, המחפשות חתן ומהר. כמובן
לא כל אחד, הן רוצות להכיר מישהו עם מינימום תואר ראשון, נראה
טוב, מסודר כלכלית או לכל הפחות הוריו. הן כמובן חסרות את כל
הפרמטרים הללו אבל זה לא מה שיפגע בדרשותיהן. כל העומד לרשותן
הוא גופן ולכן סקס לא תראה במהרה אצלן, אתה צריך להוכיח שאתה
רציני. הן לא יצאו עם בחור רק כדי לא להיות לבד אלא ימתינו
בביתן (הן כמובן גרות עם ההורים) לאביר על הפורשה הלבנה, כאשר
הן מעבירות את זמנן בצפיה בערוץ הטלנובלות ובמשחקי חברה עם
הצלוליטיס שלהן.
מטומטמת יקרה, צאי תבלי, תשכבי עם החתיך שהתחיל אתך אתמול גם
אם את יודעת ששום דבר רציני לא יצא מזה, תלכי למסיבות, תטיילי,
תנסי דברים חדשים, תחיי.
המתנה בבית תחת הלחץ ההולך וגובר של ההורים המודאגים (שבדרך
כלל האחראים הישירים לכך שכל יעודך בחיים זה חתן), יביא אותך
בסופו של דבר להתפשר על בחור שאף אחת מדרישות הקדם לא קימת בו.
אין צל של ספק שתספרי לחברותיך על הפלא השמיני שכה מבין אותך
ומתחשב, נ כ ו ן.

מהמכונית שהחנתה בסמוך אלינו יצאו שלושה בחורים, הם מתעכבים
כדי לראות מיהן הבחורות שיוצאות מהרכב. מבטם מהרגע שזיהו מחשוף
ננעץ בו, ברווח הבד שדואג להבליט את שתי בליטות השומן שלי, שום
דבר מעבר לא קיים כרגע עבורם. שרון שמבחינה במבטם, נבוכה גם
עבורי או שאולי התחילה לדמיין כיצד הערב הולך להתנהל.
מכיוון שהייתי בטוחה בנכונות התאוריה שלי, לא רציתי ללכת
למועדון בו האינטראקציה גבוהה בהרבה מבפאב ועבור שרון זה היה
הופך לטיפול בהלם. לא רק שלא רציתי לפגוע בה, לא הייתי מעונינת
לנפץ את תקוותה שעוד ניתן להאמין לגברים, שלא כולם רשעים
גמורים.
ממול לפאב עמד האוביקט הראשון שנראה שווה לתחרות עליו, שרון
שגם כן זיהתה את הקורבן הרימה באצילות את סנטרה אל על והמשיכה
ללכת זקופה מתמיד.
כשעברנו בסמוך אליו הוא אמר "קסטס לה רה דסלה"
התגובה שלי ושל שרון היתה דומה מה? מה זה?
"זה פאב, זה אוטו, זה אפרסק. בעברית נהוג לומר במצבים כאלו
סליחה, לא נח ונעים יותר לאוזן לשמוע מילה כזו?"
שתינו עמדנו מופתעות מולו, דלת הפאב נפתחה ושיר ישן ומוכר
התנגן ממנה
"you can dance if you wanna, you can leave your friends
behind..."
והבחור החל קופץ במקום עם חיוך גדול, ליוונו את קפיצותיו
במבטנו
"שיר ענק, השיר של האייטיז, מכירות? Men with out hats, Safety
dance   "
"רק שישימו את Big in Japan ו- kalem by the luna   ואין מאושר
ממני, אלו ימים היו פעם, ימים מופלאים, שיר היה שיר ולא ביט
אלקטרוני".
אני עוקבת אחרי קפיצותיו, הבחור פשוט אדיוט מושלם אבל איזה
חמוד. שרון שמוזרויות ברחוב אף פעם לא היו לטעמה, גררה אותי
לפאב, הסתובבתי אליו, שולחת לו את חיוך הכי מפתה שהיה לי
בארסנל ומבט שאמר, כדי לך להכנס אחרי.

איזו דרלינג, קיימים שני דברים בעלי האפקט המשמעותי ביותר עלי
לאחר הסקירה הויזואלית הראשונית, דיבור מתנגן וחיוך יפה ולה
היה חיוך, חיוך מדהים, חיוך ששואב אותך אליה. ברור לי שבמידה
ולא אכנס עכשיו ומיד, גברברי המקום יעוטו עליה. ואני, אני לא
מתבלבל ובוחר להמתין.
לבסוף דנצ'ו וברודי מועילים בטובם להגיע שהם מאשימים אותי שאני
תמיד מקדים. אין לי יותר מדי סבלנות אליהם הערב ואני אומר להם
כנסו אני עוד מעט אצטרף.  

 

הערב התקדם בדרך לנצחון מוחץ שלי בהתערבות, בחורים באו פלירטטו
והלכו, רובם השתמשו במשפטים חבוטים, חלקם הזמין לנו משקאות,
חלק אחר ניסה לשכנע אותי לגשת איתם, רק לרגע, הצידה כדי שנוכל
לשוחח. נפנפתי אותם בעזרת תרוץ קלוש שחברתי ואני פה רק כדי
לשוחח אחת עם השניה ולהשלים פערים שנוצרו ואם הם רוצים הם
יכולים להשאיר את מספר הטלפון שלהם.
ההצע הערב היה חלש מאד ומערב שציפיתי שיהיה למשעשע התאכזבתי,
השעמום רק גדל בזכות שרון שכמעט ולא הוציאה מילה מהפה.
שני בחורים חמודים נכנסו לפאב, סקרו בעיניהם את האוכלוסיה
המקומית. מבטם נתקל בנו, החליפו מספר מילים ונעו לכיווננו,
נעצרו ליד השולחן
"שלום אני דנצ'ו" אמר הגבוה בין השנים,    
"ואני ברודי"
"ואנחנו רוצים לזיין" זעקו יחד בתאום מושלם.
שרון שברבע השעה האחרונה רק חיכתה לקורבן הנכון צעקה לעברם
"עופו מפה מניאקים",
שני הליצנים ברחו כל נפשם בם שהם ממלמלים "בכלל לא דיברנו
אליכן".
ואז נזכרתי באידיוט החמוד בחוץ.

נימפת החיוכים יצאה לבדה מהפאב, חיפשה משהו במבטה, כשהיא ראתה
אותי החלה צועדת אלי, בינתים זכיתי לעוד אחד מחיוכיה.
"היי, עדיין ממתין שמשהו יקרה" היא אמרה.
"אני חושב שכרגע זה קרה" תקעתי בה מבט אסרטיבי, שנעצר לרגע על
החזה שלה.
"אני מתחילה לחשוד שמשהו לא לגמרי כשורה עם החזה שלי, האמת
שהתחלתי לחשוד עוד בפאב".
B.M.W עם גג נפתח עברה לידנו, שני קלסטרונים ישבו בתוכה ושמעו
מוסיקת טראנס, הגברת העניקה ברכב מבט מתפעל,
"המבטים להם זוכה החזה שלך לדעתי הם די דומים לזה שהענקת הרגע
לרכב שעבר אותנו, לא?"
"אתה מעלה כרגע לדיון את הויכוח הנושן שכל מה שאנחנו רוצות זה
כסף ואתם? מה אתכם? אתה לדוגמא עדין לא מצליח יותר משתי שניות
לא להביט במחשוף שלי? מה כל כך מעניין שם? מה מרגש אותכם
בבליטות שומן שבדיעבד גורמות לנו להבליט אותם כדי שתרצו אותנו
יותר".
"נתחיל עם זה שהעמק שנוצר על ידי חזית הפוש אפ שלך,
אסוציאטיבית מעלה בראשי את הרצון להעביר את הויזה שלי שם,
הלוואי וידעתי למה",
"אתה ממשיך לרמוז שרק כסף מענין אותנו"
"תראי בחורה יוצאת עם רשימת נתונים, שבראשה נמצא הכסף. מתי
תבינו שאלוהים נתן לכן חור להשתין ולא לעשות ממנו ביזנס?
כן אני חושב שהתלהבות שלנו מהחזות היא נורמלית, הטבע דואג
להמשכיות המין ואם זה לא היה נעשה על ידי מראה זה היה נעשה על
ידי ריח, קול וכיוצא בזה. לכן נורמלי לרצות מישהי רק בגלל שיש
לה חזה יפה או עכוז עסיסי, אבל בשום פנים ואופן לא בגלל כסף.
במשיכה בין המינים יש משהו ראשוני, עתיק, קדמוני, מתי בפעם
האחרונה ראית גבר ורצית לספק את היצר שבך, האינסטינקט שידאג
להמשכיות המין שלך?"
היא הביטה בי מופתעת אולי גם קצת מסוקרנת ולסוף אמרה
"אוקיי, קודם כל תרגע, חשבת על כל זה כאן בפינה של הרחוב או
שאלו תאוריות שאתה שופך על כל אחת. אני אתן לך להנות מהקרדיט
שאני הזזתי אצלך משהו ואשחק את המשחק שלך, בא נלך אליך, תזמין
אותי לכוס יין".  
לא ממש הייתי מוכן לתשובה כזאת. תראו, בחורות נעצו בי עיניים,
חייכו אלי, השאירו לי מספרי טלפון, הציגו את עצמן בפני אבל מאז
ומעולם היתה לי את הבעיה לסגור את העסקה, לעשות את הצעד מהכרות
באותו ערב למיטה, תמיד משהו היה מתפקשש.
כל מה שהצלחתי למלמל "אין לי בדירה יין".

על הרבה סיפורים מוזרים שמעתי, אבל על בחור שבחורה מזמינה את
עצמה אליו הביתה למטרה ברורה ולא רק שהוא מצליח לשמור על איפוק
ולא רץ כעכבר מורעל כשהוא נושא אותה על ידיו לדירתו, אלא מבטל
את התרוץ שיאפשר לו לקחת אותה לביתו. נשמע כסיפור שלקוח
מאגדות. כנראה שהערב הזה לא אמור לקרות דבר.
"אבל אני יכול להזמין אותך לשכטה מגניבה", בדקה התשעים הוא
מציל את המצב.
הדירה קטנה אך חביבה לבחור יש טעם טוב. אני מתיישבת בחדרו,
מורידה נעליים ודואגת לאווירה הנכונה עם הכנסת דיסק של לני
קרביץ למערכת והפעלתה. הוא נכנס לחדר נושא בקבוק קולה ושקית
במבה.
"בחירה טובה של המוסיקה, הבאתי לך משהו ללעוס, חשבתי אולי את
רעבה",
"אתה ממש מחזר אחרי"
"לחזר אחריך? למה שאת לא תחזרי אחרי? אני בקושי מכיר אותך איך
אני יכול לדעת אם כדי לי להשקיע בך? חמודה, המוטו שלי בכל
אינטראקציה ראשונית היא all that I can commit to is maybe
".
"יש כאלה שאוספים בולים, אחרים עטיפות של מסטיקים ואתה בחרת
בתור תחביב לנאום, שב ותגלגל כבר, לא באנו לכאן לבזבז זמן על
דיבורים, שכחת?"                                            
                                                           
       
העייפות, האלכוהול מהפאב ועכשיו הגראס בקושי מאפשרים לי להחזיק
את עיניי פקוחות, אני משתרעת על מיטתו, פני שוקעות עמוק, עמוק
בתוך הכרית ואני צוללת יחד איתם.
אני פותחת עפעף לכיוונו והוא מביט בי בבהלה, מודאג שמה דילגנו
על הענין המרכזי שלמטרתו נאספנו פה הערב, שמתחיל להתרחק ממנו
כמו הכרתי ממני.
הוא מציע "אני אכין לך קפה לאושש אותך קצת".
אני רק נוהמת משהו לא ברור כתגובה.      

 

אני חוזר לחדר עם הקפה והיא מרחפת לה על מיטתי בעולמות רחוקים,
אני מנסה להעיר אותה בניעורים קלים אך היא רק מגרגרת אלי
בפינוק.
נהדר, איך הגעתי למצב בו אדם זר לחלוטין עבורי ישן במיטתי, אני
עומד ומסתכל עליה ואין לי מושג מה אני הולך לעשות כעת.
להשכב לידה? להעיר אותה ולהזמין לה מונית? מה אני עושה איתה או
קצת יותר חשוב עם עצמי?
אני לוקח את הסיגריות, את המפתחות לדירה ויורד לרחוב. הלילה
בדרך לומר  לעולם לילה טוב והאור מתחיל לעלות.
אני הולך לאורך הרחוב מבלי להבין בדיוק מה אני בכלל עושה שם.
כל המצב הזה נראה לי כאבסורד, אני חוזר לדירתי ושוב מביט
בדמותה הישנה, מה אני בכלל דופק לה חשבון? תעיר אותה ותעיף
אותה מפה, אני מנסה לשכנע את עצמי.
השער שלה מפוזר על פניה ואני מסלק קבוצות ממנו למעבר לאוזנה
מבלי לשים לב ידי מתחילה ללטף את שערה ברכות.
אני נשכב לידה, שם את היד עליה, מעביר אותה על גופה. מתעכב עם
כף היד על שדה וממשיך לאורך גופה, מעסה קלות את עכוזה.
אני תופס את עצמי, מה אתה עושה? הרגע הנקרופילי שתקף אותי
מעורר בי דחיה ואני מסתובב עם הגב אליה.      

יש לך מזל מניאק, כמעט והדבקתי את הביצים שלך עם הברך שלי לקיר
של השכנים. יש עוד תקווה שיצא ממך משהו נחמד ואיכותי.
ל י ל ה  ט ו ב   י ל ד .