דון סאנסט / מוהיקן |
חומתוק
מחזירה אותי אחורה, להווה
משדרג עצמי לאיזה, מן, כזה
ומוצא עצמי מביט ומקווה.
אדום העור, כינו אותי
בעלים של צבע - מהוהים
2 צמות, נוצה לראש
סוס אחד ומדורה
את רוקחת לי משחה
ליקוטי פרות, תבלין
להניח על פצעי
ולחבוש לי בעלה.
זו נפשי המדממת
הזועקת לחופשי
זוהי מדורה דועכת
וזה כל-כך אנושי.
"נוצה רכה" הביטי בי,
אשת מוהיקן
עלי נא על סוסי הטוב
ונעופף מכאן.
שיר ילדות(י).
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|