כוס קפה ריקה
על הריצפה
תקליט עוד מסתובב
בקצה דרכו
חורק בשקט החדר.
החלון פרוץ לרוח הקיץ
היבשה.
עלים נוחתים לרגלינו
כתיירים נפעמים בארץ הקודש.
וקדוש הוא חדרינו
ואנחנו מאמינים
הוי, כמה שאנחנו מאמינים.
חלומותינו הצגת קולנוע
באולם שינה.
(אין מקרין, אין פופקורן, אין פרסומות)
ומותר לשים רגליים על הכיסאות.
ואפשר, אפשר לאהוב.
(יום שבת, 26/1/1991, בחר"פ צריפין עם טלי) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.