דמעות זולגות עוטפות פצעים שנדמה שמגלידים לי בלב
וים של שתיקה מציף אכזבות
חולות מדבר החלומות מתעופפים ומתפזרים במציאות,
הופכים לגרגירים חסרי משמעות באוויר
יושבת בחדר מחניק עם הילת טיפשות ותמימות
שחור נמרח וסודק את גופי
ומחר יהיה טוב, כי טוב לי
חיוך אופטימי יעלה על פני
סדוקה אשב לי, ואין דבר שביכולתי לעשות
עננים מעורפלים לא נותנים לי להבין מה אני מרגישה
ענני דרישות שאנשים דורשים ממני להרגיש
שאני דורשת מעצמי להרגיש
בפינת החדר
על המיטה
והשמיים נוזלים עלי
והחיים נוזלים ממני
כותבת על מצבי העגום
במטרה להשתחרר מרגשות שאני לא מצליחה לזהות
טיפות טיפות, מרירות, מדכאות,
הופכות אותי למימית, חלשה, זורמת אולי
משב געגוע יבוא לתומו כשאשכח זכרונות שאני לא רוצה לשכוח
חלל הרצון לחיבוק יתמלא מהרגל, משגרה
רכות שפתיים שלא אחוש עוד לעולם
וידיד שאבד או אף פעם לא היה קיים
חומות בדידות ריגשית, פחד מאהבה אשלייתית
ילדה מטומטמת, תינוקת, טיפשה.
ילדת בועה פאתטית נורא.