אני מורכב משכבות רבות, כבצל.
אנשים מנסים לקלף מעלי את
השכבות, אך דומעים ולא יכולים.
עד שהגיעה היא. ולאט לאט, בעדינות,
קילפה שיכבה, ועוד שיכבה, ועוד שיכבה.
ואני ממתין שתדמע, שיסתמאו עיניה.
אך היא בשלה. מקלפת את השיכבה האחרונה,
מגיעה ללב. ובהינף יד, ללא היסוס, ללא לאות
מוחצת את הלב.
נשארה רק שלולית, שלולית נוזל הבצל.
היא כבר עברה לבצל הבא,
למטרה חדשה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.