לפני שנה בדיוק זחלתי דרך החלון לתוך איזה דירה מצ'וקמקת של
סטודנט ג'ינג'י מעצבן. הוא לא היה בבית, אז חיכיתי עד שיחזור,
ואז דקרתי אותו בגב 5 פעמים, ועוד פעמיים בבטן כדי להיות בטוח.
נכנסתי למטבח להכין לי קפה. הייתה לו מכונת קפה מגניבה כזאת
שמוציאה קצף והכל. אחרי עשר דקות חזרתי, וגיליתי שהוא עדיין
זז. "עקשן אתה מה?" אמרתי, והפלתי לו את הארונית על הראש.
וככה, בזמן שאני שותה את הקפה, חשבתי שיהיה הרבה יותר מגניב
לחכות שמישהו יבוא לחפש אותו או יזמין משטרה, כי אחרת כל הקטע
הזה של הרציחות לא שווה כלום. אז עטפתי את הגופה שלו בניילון
כזה שעוטפים את הסלט כדי שלא יעשה ריח של מלפפון במקרר ודחפתי
אותו לארון. סגרתי את הארון טוב טוב שלא יפתח, והלכתי לסלון
לראות את הסרטים הגרמניים שיש מאוחר בלילה בערוץ שלוש.
ככה כל יום הייתי יורד למטה לבדוק אם הגיע לו מכתב או משהו.
אבל שום דבר לא הגיע, רק חשבונות חשמל שהוא גם ככה שילם בהוראת
קבע. אחלה אוכל היה לו במקרר, ואני הייתי מכין לי ארוחה כל
ערב, ובסוף שוטף כלים ומשפריץ קצת דאודורנט על הגופה, כי היא
התחילה להסריח.
עברו שלושה שבועות, אפילו הטלפון לא צלצל, עד שיום אחד הוא
הופיע לי בחלום. וככה, עם חמישה חורים בגב, שניים בבטן וסימן
של מגירה על המצח, הוא נעמד מולי והסתכל עלי. "תשמע בנאדם, אף
אחד לא בא לחפש אותך". והוא המשיך להסתכל עלי במין מבט סתום
כזה, כמו של איזה צבי שלא איכפת לו אם תדרוס אותו או תעשה אותו
על האש. "הלו? אתה רואה?? שומע??? משהו????" שאלתי אותו, וגם
עשיתי תנועה כזאת עם היד מול העיניים שלו, כמו שעושים לעיוורים
כדי לבדוק שהם לא מתחזים, ואז מפלחים להם את המקל. "תגיד, אין
לך חברים, משפחה?" שאלתי, והוא רק המשיך לתקוע בי את המבט הזה
של הצבי, עד שכבר יכולתי לדמיין אותו עם תפוח בפה. "אתה אפס
אתה יודע? אף אחד לא בא לחפש אותך ואתה עומד פה עם מבט של
אידיוט?". והבן זונה הג'ינג'י הזה מסתכל עלי, ומתחיל לצחוק.
לצחוק! "מה אתה צוחק יא מניאק אהה? מה אתה צוחק כוש על אמאמא
שלך יא ג'ינג'י מסריח" אמרתי, תוך כדי שאני שובר לו את המכונת
אספרסו על הראש. רק שהוא המשיך לצחוק, והספיק להגיד רק משפט
אחד לפני שנגמר לי החלום. "אתה בדיוק כמוני חתיכת אידיוט.
בדיוק כמוני".
וכשהתעוררתי, התחלתי לחשוב על מה שהוא אמר. לקח לי קצת זמן,
אבל הבנתי. הבנתי שהוא צודק. שאני כמוהו, שגם אותי אף אחד לא
בא לחפש. שכל הרציחות האלה הן רק בשביל לברוח. לברוח מהחיים
שלי.
אז לקחתי את האקדח שלי, ותקעתי לעצמי דום-דום בראש, כי זה יותר
דרמטי.
ועד היום, אני שוכב על הרצפה עם חור בגודל של כדור טניס בראש,
ואף אחד לא בא לחפש אותי. כי אני, כמו האיש ההוא, לבד. פשוט
לבד. ואת זה אפילו האקדח לא י