כשהגשם מכה על חלון ביתי ואורות העיר עוד לא נדלקו פעולה של
שטיפת צער וירידתו מתחת למרזבים ולתעלות הניקוז בצידי כבישים
ורחובות מתרחשת. אפרוריות אורבנית לא עושה לי טוב על הלב
וקרירות מתאפיינת בגימורי אופי של האנשים מסביבי. החושך פוגע
כבר בסביבות ארבע בצהרים נתיני דעת ומלומדים רבים ניסו להסביר
את תחושותי ולא הצליחו לכן ממשיך אני לחיות בלי הרבה הסברים
והטפות מוסר.
שמונה עשר חורפים עברו מאז שבאתי לעולם הרבה עלי שלכת נחו על
האדמה הכואבת והרבה שמשות זרחו ושקעו על פני המישורים ברחבי
מקום מחייתי. ניתן לראות את הפשטות הבלתי מוסברת של אופי העולם
בו אני נמצא וכך הייתי חי לי כועס ועצוב לעתים קרובות עד לפני
כמה שבועות. רגשות זה עסק מסובך אמרתי לעצמי מזגתי לעצמי עוד
קצת וודקה לכוס והדלקתי עוד סיגריה וכך זה נמשך מספר לא מבוטל
של ימים חייתי בלי מטרה מסוימת באותו זמן תהליך של אטימות
רגשית שלא ראה סוף הוא פשוט הלך והתגבר.  
היום התעוררתי בבוקר ליום יפה אמרתי זה הגיע הזמן להתגלח
להתקלח ולשטוף את הפה המטונף שלי מבדלי סיגריות ואלכוהול
נוכחתי לדעת כי חמים היה במרפסת לכן הרגשתי מוכן לכך שאני אצא
החוצה לכמה סידורים חשבוני גז וחשמל שנערמו להם הודעות מהבנק
וצווי עיקול למיניהם חפפתי את השיער שהיה מלא בכסכסים אפילו
סידרתי את הפיאות בצידי פרצופי.
לא הדלקתי את הרדיו כי בזמנים האחרונים ניתן היה לשמוע רק
שירים עצובים בכל ערוצי השמע  למינהם לכן הסתפקתי בדיסק שרוט
וישן של ג'ון קולטריין ככה בשביל האווירה הסטלנית. לבשתי את
המכנסים היפות ביותר שלי את אלא שסברינה לא ממש אהבה, אני
וסברינה נפרדנו לפני שבועיים זה הסיבה האמתית לכך שהגעתי לשפל
המדרגה אני לא ממש רוצה להיזכר בה אבל כפי שאתם רואים אני לא
יכול שלא לעשות כך.
אני וסברינה עשינו מוזיקה בזמנים הכי יפים שלנו, בשיחות בבתי
קפה בין הסדינים ובאירועים חברתיים שונים למיניהם. היא תמיד
הייתה מסתורית ידענו רגעים אינטימיים וקירוב נפשות אדיר אך
למעשה היינו זרים לחלוטין. ניתן להגיד כי מסתוריותה היא זו
שפגעה בי וכן משכה אותי אליה בצורה שלא ניתן היה להבין לא
דיברנו על יחסנו בכלל זה הציק לי ולאחר חודש של שקט מתון יצאנו
לבית קפה וחזרנו לשולחן משא ומתן  כך זה בעצם נגמר במיסתוריות
ואינסטנקטיבית בדיוק כפי שסברינה הייתה.
לכן אני קצת מטומטם מרגשות ועצוב כרוני כבר מספר שבועות." היום
זה היום !!!",  אמרתי לעצמי ברגע שנעלתי את דלת ביתי שלא
הצלחתי  לפתוח אותה כמה דקות קודם לכן מרוב פירסומות של
פיצריות ועלונים שונים ומשונים שהצטברו משך הזמן שהייתי פה ולא
הייתי נוכח. נשפתי אוויר צח וחייכתי, "דף חדש של חיים", אמרתי
לעצמי.  פתחתי את הפלאפון  וראיתי שם בערך 158 שיחות שלא נענו
זרקתי את המכשיר על הרצפה והמשכתי ללכת עם חיוך מפגר איזה 5
דקות עד שהרגשתי כי משהו רטוב נחת על זרועי המשכתי ללכת
ונוכחתי לדעת כי התחיל להחשיך הסטתי את מבטי מעלה וראיתי עננים
מסתירים את החמה ומונעים מקרני השמש להסתכל עלי ולהאיר אותי.
מבלי לשים לב אני כולי הייתי כבר ספוג במים עומד לבד ברחוב
הריק רואה אנשים מחפשים מסתור רצים עם סלי קניות ומנסים להתחבא
מתחת לגגוני בתים למיניהם הבנתי כי עוד לא הגיע היום שלי
התיישבתי על הספסל ספוג במים וחזרתי לחשוב על סברינה מנסה לא
להתייבש ואולי זה מה שישטוף את יגוני...

מילים של עבד תלוי שניסה להשתחרר בכל הכוח מהצער אך נשבר
באמצע