הסיפור שלי הוא קצת מוזר.
שמעתי בחלון שגשם כיסה את אספלט הכביש, כבר שכבתי במיטה כמעט
נרדם על התקרה מהבהבים אורות ניאון מתהפך מצד לצד מנסה לישון.

ואני רק חשבתי בלילה כזה אני שלך, תמיד היא באה בחלומות איך
שאני אהבתי לא תדעי לעולם. הבוקר בא כל כך מהר, מתעורר חיוור
טלוויזיה שקטה אלי מביטה, מביט במראה ורואה את העיניים מפוצצות
לכלוך של בוקר. שלוש ארבע לעבודה.
לפני שהשמש מראה סימנים של העלמות אני מדליק את האור ורואה
אותך מעבר לרחוב, אני מאבד אותך.
פתאום אני מוצא את עצמי בדרך של שלוש שעות נוסע לבד בכביש
המהיר מהרדיו שיר בוקע ועדיין חולם שאת תקועה עם מכונית לצד
הכביש בין סניף בנק למעיין, את תגידי לי בקול דק מתוק ובחיוכים
נורא מנומסים "זה כבר לא משנה, יש איזה כפתור שאף אחד אף פעם
לא יסגור"
כמו שבאתי הלכתי זה הכל חלומות, מאבד תקווה ממשיך לנסוע כמו
שוטה שוב ושוב קורא בשמה. אולי רק היה לי נדמה, ודאי רק היה לי
נדמה ששוב זאת תקופה של גאות בחי ולפני שהטפטוף ייהפך למבול
אבא אומר שחצי המשכורת הלכה ועליי צורח, אילו רק ידע שמזמן
זנחתי את רוב מטרותיי וזה הכל בשבילך כל השקרים וכל השתיקות.
אני מרגיש שאני עומד על פי תהום ולא מגיע לשום מקום פתאום
הטלפון צלצל על הקו אמר לי וקסמן כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים
טובים?, עניתי שהעולם הזה מסריח ומיד ניתקתי, לא ידעתי לעשות
קסמים, אני עובר תקופה קשה, יש זמן אין זמן.
בעבודה בחלון רואה כלב מתרוצץ על גבעה כתומה בשדות מאחורי ההר,
אז סגרתי את הרדיו ויצאתי לרחוב בצהרי היום.
ראיתי אחד אלוהים שמביט מלמעלה והרבה אנשים אפילו כמה גנרלים
שכולם חיילים ורק רציתי לצעוק כל כך חזק שכל העולם ישמע שאני
לא יודע איך לומר לך אבל אני אוהב אותך. ב24 שעות של תנועה את
מלפני את מצדדי יותר מדי קשה לנשום, להיות קרוב אלייך זה לגמרי
לא פשוט, אני כבר מרגיש את זה אבל זה עדיין רחוק מכאן. כמה
אהבה?, בכלל לא האמנתי שכל אפשר לאהוב.
תני לי יד וראשך הניחי כאן בכל נגיעה הכי קטנה ואת עושה לי
חשק. תראי השמיים הכחולים מחכים רק בשבילך, תרגישי הלב עוד
הולם כמו פעם למרות הזיכרון הדוהה בתוך הלב ואולי בגלל ומרוב
הרגלך לאשליה את לא יודעת שאת לא כמו כולם את הכי מיוחדת.
תני לי מקום.