ברגע של עילוי
יהיה לי האומץ לעקור מתוכי
שורשים רקובים.
אני אפתח
כשמימיי תפילותיי ניגרים ממני
ושוטפים את הרחובות הריקים
מהם הגעתי
אל מחוז חפצי,
את ידי החיוורת
הסוררת
אושיט רועדת לעברי
ממאנת להרגיש ממני
כל שמץ של מגע.
אט אט אתקרב אליי
ובתנועה לא רצונית
ומאיימת
אכנס לתוכי וארגיש
את חדות מגעי
בבשר החי
שלי
אמקם את השתלים השותתים
בכפי
בנכונות מלאה לפעולה המכרעת
שתכננתי בעודי
חיה ומונשמת
ואשלוף אותם
אחד אחד,
זרדי רשע ויגון
שברי רעל ועורמה
שנותרו בי
מתקופת המלחמה
בעודם פועמים עליי
לצידי
אביט בהם
בהשתוקקות
בציפייה
ואדע,
לא עוד
לא אפול עוד קורבן
למעשיי הזדון של מוחי הקודח
לא עוד
אתן לו
לתעתע את דמיוני
לצורך ביצוע זממי
בעצמי. |
