אותך, אמי, אכזבתי כשלא נתתי לך איזשהו קול קורא שאותו קיבלתי
ממך, וממך אבי, שלא מה שאעשה אני אהיה הכי קטנה שיש.
אתכם אחיי שחטאתי.
אכזבתי אותך בזה שניסיתי להסתיר כל כך את החולשה הזאת שיש לי
כלפי אתו נטל ושניסיתי פני אמיצה ושאני דוחקת את אותו אויבי
המושבע.
אותך שלא עניינתי מספיק ולא סיפקתי.
אותך שלא הבנתי ואותך שלא הסתדרתי.
אותך על זה שהקשיתי ואותה על זה שהתרחקתי.
ברגעים ובמילים אלו ממש אותך, נשמתי, אכזבתי.
ומאז ומתמיד אני מאכזבת, את האדם שהכי התקשיתי לרצות ולעמוד
בפניו-
אותי.

שאלה שתמיד שאלתי-
מה היה קורה אילו נקברתי?

ועכשיו אני אומרת-
מה הייתי אומרת אילו התאבדתי.