זה לא יוצא לי מהראש,
אני מנסה להפטר מזה
אבל זה דבוק כמו צלקת
צלקת שאף פעם לא תמחק.

זה כואב וזה מכאיב
ואף אחד לא מבין

לפעמים אני מנסה באמת מנסה
אבל אף אחד לא מקשיב באמת
אף אחד לא מבין את הכאב

הראש מסתחרר המחשבות רצות
הכאב לא עובר לא יוצא
המחשבות רצות מכאיבות
או כמה שהוא מכאיב הזיכרון.

אני רוצה לשכוח
כאילו זה מעולם לא קרה
אבל הלב בוכה וגם הנשמה.

אני רוצה לברוח
אני רוצה להעלם
שהדיבורים ייפסקו
החששות הפחדים
וההתקפים הלא מובנים.

האשמה לא כמו שאנשים נוטים להאמין
אינה מכאיבה והיא לא אוכלת את הנשמה
כי היא אינה קיימת אצלי רק אצלם
כמה שזה מפתיע זה פשוט כי ככה אני.

זה קרה לי וזה קרה לאחרות
זה קורה לאחרות וזה עוד יקרה לאחרות
זה משהו שתמיד איתי זה משהו שכואב

זה כואב זה מכאיב
זה תמיד יכאב וזה תמיד יכאיב
כי זה תמיד בסימן שאלה יישאר!