נושמת נשימות קצובות ומדודות:
קולנוע בון-טון, שופרסל, סביח.
רמת-גן אינה ג'ונגל אקזוטי,
גם לא ספארי, גם לא בגדד.
רק שבת לבנה ומקורצפת מדי,
רוח חמה, ובעיות חנייה. בין השמשות,
אמא בסוף אומרת:
"אני חושבת שנתחיל לזוז..."
בדרך לנתיבי איילון, לא עוברים על-יד
בתי הכנסת הריקים וגינות השעשועים הציבוריות.
הססמא: "אי אפשר להשתיק ילדים",
מקבלת משמעות.
5.3.03, ג' אדר ב', תשס"ג. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.