נושמת נשימות קצובות ומדודות: 
קולנוע בון-טון, שופרסל, סביח. 
רמת-גן אינה ג'ונגל אקזוטי, 
גם לא ספארי, גם לא בגדד. 
רק שבת לבנה ומקורצפת מדי, 
רוח חמה, ובעיות חנייה. בין השמשות, 
אמא בסוף אומרת: 
"אני חושבת שנתחיל לזוז..." 
 
בדרך לנתיבי איילון, לא עוברים על-יד 
בתי הכנסת הריקים וגינות השעשועים הציבוריות. 
הססמא: "אי אפשר להשתיק ילדים", 
מקבלת משמעות. 
 
 
 
5.3.03, ג' אדר ב', תשס"ג.  | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.