אני, אני אסתכל עלייך ואחייך. אולי גם אגיד משהו משעשע, אולי
תצחק. אבל אני אסתכל עלייך, במבט הזה, שאם היו מסתכלים בו עלי
הייתי מבינה ממנו הרבה. אסתכל עלייך בנעימות כזאת, שאומרת
שעכשיו אני יכולה לחבק אותך ואף פעם לא לעזוב. ואז גם אתה
תסתכל ותחייך. אולי תבין את המבט, אולי תחשוב עלי, ואולי לא
תחשוב כלום. לא משנה, העיקר שתחייך גם. ואני, אני אשרף מאהבה.
היא תכלה את כולי לתוך להבות רכות של אושר, וניצוצות העונג
מתוכה יהיו אלו שיגרמו לי להמשיך לחייך. לחייך כמו משוגעת
שרוקדת בגשם שוטף, או שוכבת על החול תחת ים של כוכבים ומריחה
את השקט. ואז אני אעצום עיניים ואפקח אותם, ועדיין תהייה שם.
בדממה. שקט טוב כזה, שלא צריך בו מילים. רק נחייך. ואני, אני
אסתכל עלייך במבט הזה. ואבכה מרוב אהבה, אבל בפנים, כדי שלא
תשמע. אולי גם אתה אוהב אותי, אולי זה יכאיב לך. אולי גם בך יש
את אוקיינוס האהבה הזה לתת לי, אולי גם לך יכאב כשתראה אצלי
דמעות.
וכל אלו רק במחשבות שלי. שתדע.
הלוואי והייתי פוקחת עיניים, ורואה אותך לידי.
אבל כשאני פוקחת עיניים, ומסתכלת מסביבי, אני רואה שאני לבד.
ואז אני בוכה. אתה ממלא לא שומע.