|
ראיתי אותך ואת המבט בעינייך
חלפת על פני
הותרת קסם מאחוריך
מתי חשבתי שארעד
ממבט?
עמדתי אני בגבי אלייך
ניגשת ועל כתפי
הנחת יידך
מתי חשבתי שארעד
משלום?
וניגנת לי צלילים כה ענוגים
פרטת עליי
באהבת נעורים
מתי חשבתי שארעד
ממיתר?
לא ידעתי אפילו שבי חבויים
דלתות נשכחות
של רגשות עמוקים
מתי חשבתי שארעד
מליבי?
הראת לי אושר הסוגר על פני צער
אך אף הוא נסגר
כשסגרת השער
מתי חשבתי שארעד
משלום? |
|
|
-ההוא מרחוב
סומסום, שמוכר
אויר בשקל, הוא
קיבוצניק?
- לא, הוא
בובה.
- אז למה הוא
קורא לכולם
חבר.
צאלה ביטון
עוזבת קיבוץ
לשעבר.
דיאלוגים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.