כל הערבים רוצחים!
אני אומרת כשאני לא יכולה יותר לשאת את הכאב.
אבל אני יודעת שזה לא נכון.

מוות לערבים!
אני צועקת בהלוויה שלו.
אני מאבדת תחושה.

אין ערבים-אין פיגועים
אני מטיחה בפני ילדה קטנה בגן של אחי
שלא מבינה בכלל על מה אני מדברת.

כהנא צדק!
אני צועקת לעבר ראש הממשלה
כשהוא מגיע לביקור בבית ספרי.

ערבי טוב זה ערבי מת!
אני חושבת לאחר שאמרו בחדשות
שגם ערביה נפטרה בפיגוע בקו-37.



נכנסת למקלחת,
שוטפת את ראשי במים קרים
בתקווה שגם ליבי קצת יתקרר.

אני יודעת שזה לא נכון לחשוב את כל המחשבות האלו כי:
1. זה לא יעזור.
2. אי אפשר לעשות כאלו הכללות.
3.עובדתית גם אנחנו הורגים להם.
4. הם בסך הכל רוצים מדינה.
(אבל למה דווקא את שלנו?)


     מנסה להבין גם את הצד שלהם- לא מצליחה כ"כ
     ורק שואלת את אלוהים:
     למה אתה עושה את זה???