כמה שזה קשה להיות נערה בגיל ההתבגרות.
כל העניין של לימודים והלחץ מבית הספר, והכי חשוב - הרגשות..

טל תתרכזי! אמרתי לעצמי, מנסה להתרכז במה שהמורה הסבירה.
כל הכתה הייתה בשקט, השקט הזה שיגע אותי! איך זה שהם מרוכזים?!
איך זה שאני לא מצליחה להתרכז?!?! אני חייבת להשקיע קצת יותר!
חייבת!
אף פעם לא הייתי מאלה שחורשים, מאלה שלומדים הכל בעל פה,
מכינים תמיד שעורים, עושים הכל, אף פעם! ותמיד הייתי עם ממוצע
ציונים טוב, ממוצע שאף אחד לא היה מתנגד לו. אבל מה שהכי מפריע
לי ללמוד זה המחשבות על ערן!
"סליחה?" הרמתי את היד ופניתי אל המורה, "המורה? אפשר בבקשה
לצאת?",
אמרתי בקול די שקט והמורה עשתה 'כן' עם הראש.
כשיצאתי מהכיתה הרמתי את הראש וראיתי את אורן עומד מולי ומסתכל
עליי.
כמה שהוא יפה.. כמה שהמבט שלו הורס.. הרגשתי טיפה לא נוח כי
אני לא ממש רגילה שהוא מסתכל עליי במבט בוחן שכזה ובייחוד לא
אורן. אחרי הכל הוא לא ממש מסתכל או שלא ממש רואים שהוא מסתכל
על בחורות. פשוט ניראה אחד שעוד לא מצא את אהבת חייו.
לא התייחסתי כל כך, פשוט הסתכלתי עליו גם ולאחר כמה שניות מתוך
מבוכה קטנה הוא העביר את המבט שלו אל הקיר ששם היו כל מיני
מודעות ותמונות שונות.
הלכתי לכיוון שכבת י"א וקיוויתי לראות את ערן שם.. אולי אם
יגיד לי שלום ונדבר קצת אז הוא יצא לי מהראש ואני אוכל להתרכז,
אולי אם אני אחשוב קצת ואסדר הכל לגביו אז אני אוכל ללמוד כמו
שצריך, אולי משהו אחר?.. אבל מה??
הגעתי לשכבה שלו, השכבה הייתה ריקה, כולם בתוך הכיתות,
אוווווווף!
חזרתי לשכבה שלנו, חשבתי שאולי אני אשב ואורן יוציא לי את ערן
מהראש, הוא תמיד מצליח להצחיק אותי בדברים הכי פשוטים! אבל
כשהגעתי למקום בו אורן עמד לפני כן הוא כבר לא היה שם.. בטח
כבר נכנס לכתה.
"טל" שמעתי מישהי קוראת לי.
הסתובבתי וראיתי את אורטל עם נטע וזהר.
"מה כולכן יצאתן!??!" הייתי די בשוק, מה כל הכתה בחוץ?! "איזה
לא נורמאליות!"
"שמעי, השעורים משעממים ואם אפשר לצאת למה שלא נצא?!", אמרה
אורטל, "את באה להסתובב?" שאלה אותי.
"פעם אחרת.." אמרתי והלכתי לשבת על השולחן שהיה ליד דלת הכתה.
עכשיו אני לא חושבת יותר על ערן! הוא יצא לי מהראש! אני לא
אוהבת אותו! אני לא רוצה אותו! אני לומדת וערן לא קיים!, אמרתי
לעצמי ונכנסתי לכתה.
אורן הרים את המבט שלו אליי, ואני הבטתי בו.. כמה שהוא יפה..
לאורן יש גוף כל כך מדהים, אני בטוחה שאם היינו לבד, אני והוא,
הייתי מחכה לאותה השנייה שהוא ינשק אותי ויחבק אותי.. איזה
גוף.. איזה עיניים.. והשפתיים.. לא שהוא מושלם או חתיך עולמי
פשוט יש לו קצת מכל דבר וזה ביחד הופך אותו לילד די שווה..
אלוהים! מה עובר עליי?!?! טוב נו, עדיף לחשוב על אורן משעל
ערן. כי אורן פה וזה לא יהיה קשה כמו ערן כי אורן פנוי ו..
אוף! אני מבולבלת!
"מה קרה טלו'ש?" לחשה לי מיכל כשהתיישבתי.
"אני לא מרגישה משהו.. ואני לא מצליחה להתרכז", עניתי לה והיה
לי פרצוף חמוץ.
כל הזמן יש לי חיוך! כל הזמן! הפעם ניסיתי לחייך ובמקום החיוך
היה לי פרצוף של 9 באב.
"ניראה לי אני אבקש שחרור", לחשתי למיכל.
"עד כדי כך רע לך?", שאלה והיה לה מבט כזה מתוק.
"את חמודה", חייכתי אליה והיא חייכה אליי בחזרה. "מתה עלייך"
לחשה לי.
"גם אני עלייך" לחשתי לה בחזרה.
בשיעור שאחרי ביקשתי ללכת למזכירות כדי שישחררו אותי, ובדרך
לבית קניתי סיגריות ועישנתי 2. זה קצת ניקה לי את המחשבות,
וההליכה לבית ארכה די הרבה זמן כי הלכתי לאט ובכוונה לא נסעתי
באוטובוס, שלא יציקו לי כל החבר'ה מהשכבה ברכילות שלהם. לא
בראש שלי לשמוע רכילויות, בעיקר לא עכשיו.
חשבתי פה ושם וזה עזר לי להבין כמה דברים, והרגשתי הרבה יותר
טוב, אבל הראש עדיין כאב לי.
כשהגעתי לבית הלכתי ישר לישון, בעצם ניסיתי לישון אבל לא
הצלחתי. אף פעם לא ישנתי בצהרים, אפילו בשישי כשכולם ישנים כדי
להיות ערנים בלילה, אני לא הצלחתי אף פעם להירדם! אפילו לא
לשעה אחת. אז מן הסתם לא הצלחתי להירדם גם עכשיו. נוגה התקשרה
אליי ואמרתי לה שתבוא.
"מה שלומך?", שאלה נוגה כשנכנסה,
"פ'סדר אבל הראש.. ו.. אורן..."
"הוא יפה.. אבל מה הקשר שלך אליו?", שאלה.
"לא יודעת, היום חשבתי על זה שאני הייתי רוצה להיות איתו...
הוא שווה וחמוד ויש בו כמעט הכל..."
"יעני, ערן לא קיים?" שאלה נוגה,
"זהו.. שהמכוער הזה תופס לי יותר מידי זמן, כי אני חושבת עליו
תמיד! מניאק!!! כמה שהוא שווה ויפה והכל!!!!!!" אמרתי בעצבים.
"חחחחחחחחחח יש לך פיצול! ולא ניראה לי שהוא שווה אותך כל
כך".
"הוא כן.. והוא שווה אפילו את העצבים האלה עכשיו... ראית?
נרגעתי.." עניתי לה.
"אוקיי.. אז מה את מתכוונת לעשות איתו?"
"לא יודעת אולי אני אתן לזמן לעשות את שלו"
"אני לא בטוחה שזו האופציה הכי טובה.. אבל היא הכי מוצלחת.."
והיא חייכה.
דיברנו עוד קצת ואז היא הייתה צריכה ללכת הביתה. "נתראה מחר,
יפיופה" היא אמרה וחייכה שוב. "כן, בובה, נתראה מחר", חייכתי
אליה בחזרה.

"בוקר טוב!" אמרה מיכל ברגע שנכנסתי לכתה ונתנה לי נשיקה.
"בוקר טוב" עניתי וחייכתי.
אורן ניגש אליי. "טל, תגידי, מה הברזת אתמול?" שאל.
"מתי?"
"אתמול מערבית ושעתיים היסטוריה".
"השתחררתי", עניתי לו.
"אההה, משחקת אותה חולה, אהה? מבריזנית קטנה", הוא קרץ לי ואני
צחקתי.
"איזה חמוד הוא", לחשה לי מיכל כשהוא התרחק טיפה.
"יש לך חבר, שלא תחשבי על זה!" אמרתי לה.
"חחחח, כן המפקדת", ענתה.
"ראסמי אבל הוא שווה..." לחשתי לה אחרי כמה דקות.
"יותר מערן?" שאלה בציניות.
"לא איזההההה! ערן חתיך! בכל מצב!"
"חחחחחחחחחח, שרוטה! שבי, שבי, המורה הגיעה"
ככה עבר לי שבוע שלם, מחשבות על ערן.. ואורן.. הכל מבולבל!!!
יום חמישי בערב מצלצל הפלאפון שלי. מספר חסוי, מי כבר נזכר
בי!?
"הלו?", עניתי.
"מה קורה, טל?". הקול היה מוכר לי.
"מצוין, מה איתך? מי זה?", ניסיתי להזכר של מי הקול הזה.
"הכל בסדר, זה פאר". התפלאתי, מזמן הוא לא התקשר.
"אהה, למה אתה מתקשר מחסוי?"
"כי זה לא הפלאפון שלי. לא נורא. שומעת, מה את עושה מחר?",
שאל.
"לא יודעת, ניראה. כבר יש לך הצעות?"
"כן, אני חוגג יום-הולדת באיזה מועדון בתל-אביב, יעני, לא
השכרתי אותו או משהו, אבל אני רוצה שמלא אנשים יבואו ונהנה
כולם ביחד"
"נחמד, איזה מועדון זה?"
"מועדון של ראפ, היפ-הופ, כל מיני כאלה מהסגנון, משהו שווה!
ואני באמת רוצה שתבואי. את חסרה לי.."
פעם אני והוא היינו ביחד, היה איזה ריב, הכל התפוצץ ואמרתי
שאני לא חוזרת אליו אפילו אם יהיה קשה, כי האשמה של הפרידה
הייתה שלו והוא הודה בזה אפילו! הוא קיבל על עצמו החלטה שהרסה
הכל, אז הוא צריך להתמודד עם המצב.
אבל נשארנו ידידים, וביחסים טובים.
"אוקיי אני אולי אבוא. תן לי עוד פרטים", אמרתי לו.
"אז ככה, זה בתל אביב, כניסה 50 שקל, פתיחת שערים ב-12 ואולי
אני אסדר שתיכנסי בחינם"
"הופהההה. חינם - אז מתאים לי!"
"סבבה. דברי איתי מחר, אני אגיד לך איפה את יכולה לעלות על
הסעה, שלא תשלמי על מונית"
"מסדר לי הכל אתה! תודה, ילד"
"בשבילך תמיד, ביי מתוקה"
"בהביי.."
ערן חבר שלו.. אז כנראה שהוא יהיה במסיבה הזאת.. אבל למה לי
להתאמץ אם יש לו חברה?! אוף איתו! למה בכלל הכרתי אותו?!
יותר מאוחר אורן התקשר אליי ואמר שאצל חבר שלו יש מסיבה והוא
עוזר לו בהכנות והוא מזמין את כל האנשים שיש ושאל אם אני רוצה
לבוא.
"אני אודיע לך יותר מאוחר, אוקיי?", עניתי לו.
"בסדר, יאללה בהביי" הוא אמר וניתק.
"ביי". לא הייתי בטוחה אפילו אם הוא שמע את ה'ביי' הזה..
ומה אני עושה עכשיו!? בעצם אני אספיק ללכת לשניהם.. למסיבה עם
אורן אני אלך ב-10 ועם ערן אני אסע ברבע ל-12.. ננסה להסתדר
בשניהם.
למחרת בבית הספר קבענו אני, מיכל, אורטל ועוד כמה להיפגש וללכת
ביחד למסיבה.
בערב נעמדתי מול הארון בתקווה למצוא משהו ללבוש ואחרי כמה דקות
כל הבית שמע אותי צועקת "אין לי מה ללבוש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
"חמודה למה את צועקת?!", אמא באה בריצה.
"אין לי מה ללבוש!!!!!", אמרתי לה בקול עצבני.
רציתי למות! היום שאני אמורה לדפוק הופעה, אין לי מה ללבוש!
"יש לך מלא! הנה זה וזה וזה", אמרה אמא וניסתה להרגיע.
"אווווווף, את לא תביני, זה אופנה, הכל אמור להיות מהמם!"
התיישבתי על המיטה. "אני צריכה לחשוב" אמרתי.
ואז נזכרתי בחולצה שקניתי לפני חצי שנה. חולצה מהממת ועם מכנס
שחור זה יהיה כל כך יפה, רק שאני אצליח למצוא אותה עכשיו.
"מצאתי!!!!", צעקתי מרוב אושר כשמצאתי את החולצה והיא עדיין
נשארה מהממת.
התארגנתי ויצאתי להיפגש עם מיכל ואיתה נלך לפגוש את כולם.
"ואי, איזה פצצה!", צעקה מיכל, "כשאני רואה אותך בא לי להיות
בן רק בשביל שאוכל להתחיל איתך!"
"שמעי.. בשבילך אני מוכנה לוותר על בנים ואת אפילו תוכלי
להישאר בתור בחורה", וקרצתי לה.
מיכלי שלי, אני לא אחליף באף אחת! היא ממש חמודה ומצחיקה ולא
דופקת חשבון והכי הכי חשוב - היא לא תשקר ולא תמכור חברות. היא
חברה אמיתית.
"זה תקוע לי בגרון", אמרתי לה.
"מה תקוע?", שאלה מיכלי.
"יש משהו שאני מתה לספר לך, אז בנתיים שאנחנו לבד וזה, שמעי
ת'רכילות החדשה עליי", אמרתי לה והיא נראתה מבוהלת.
"שומעת, טלו'ש" אמרה ושתקה.
"מכירה את ערן?", שאלתי אותה.
"איזה ערן?"
"שכבה מעלינו, זה שכולן נמרחות עליו".
"אההה, כן כן, יפיוף הילד. מה איתו?!", מיכלי תקעה בי מבט.
"אני דלוקה עליו די הרבה זמן...", אמרתי לה.
"עליו!?" שאלה מופתעת.
"כן, עליו.." עניתי בשקט.
"מכל הבחורים בחרת בו!?"
"כן, הוא ממש חמוד" אמרתי והתחלתי לחלום עליו.
"אבל את אפילו רואה איך כולן נמרחות עליו! מה את צריכה
אותו?!", אמרה.
"כי הוא כל כך מושלם..." כבר חלמתי..
"בעצם, אי אפשר לבחור את מי לאהוב... אז מה, יש התקדמות או
משהו?" שאלה
"זהו שאין... אבל זה עוד לא הכל"
"מה יש עוד?!" היא נראתה לי מסוקרנת.
"נכון אורן?" שאלתי אותה.
"אני פוחדת לשאול מה איתו, אבל בכל זאת - מה איתו?"
"שמתי עין עליו.."
"איי איי, תהיי בריאה את", אמרה לי, "אבל מה שכן יש לך טעם
משובח" וקרצה.
"מה שנכון נכון"
צחקנו בדרך לשם ודיברנו על כמה שמועות שמסתובבות ועל כל מיני
אנשים.
בקיצור, כמו כל בחורה ממוצעת - מרכלות!
"אני הייתי אומרת לך שתגידי לאחד מהם מה את מרגישה. אם לא ילך
לך לכי על השני וככה את תהיי עם מישהו שאת רוצה, הרי את רוצה
את שניהם", אמרה מיכלי באמצע הדרך.
"זו הבעיה, שאני לא יודעת את מי מהם אני רוצה יותר!"
"טוב, קודם תבררי עם מי יש לך סיכוי ועם מי לא"
"אבל זה לא פייר לגביהם, אני לא רוצה להיות מניאקית"
"שמעי, זה לא מניאקית, זה פשוט - את עושה שיהיה לך טוב. חוץ
מזה מי אמר שלא יהיה להם טוב!? לא ניראה לי שיש בחור שיסרב
לך", אמרה ודפקה חיוך ענקי.
"עובדה.." אמרתי.
"אל תכניסי לך שטויות לראש, חמודה. לפני שביררת, אין לך זכות
דיבור על זה, מובן?"
"צודקת" חייכנו.
הגענו למקום בו קבענו כולם ביחד והתחלנו ללכת לכיוון המסיבה.
הייתי בטוחה שנגיע כבר כשמפוצץ, אבל להפתעתי, בעצם, להפתעת
כולנו, הגענו כשבקושי היה מישהו!
"מה נסגר?", שאלה מיכל כשהגענו.
"אנשים עוד לא הגיעו, את יודעת, איחורים אופנתיים", ניגש אלינו
בחור שהציג עצמו בשם יותם.
"אוקיי, אז איפה האוכל והכל?" שאלה.
"שם, תרגישו בבית, חופשי" ענה וחייך.
מיכל התקרבה אליי וחיבקה אותי. "פה תהיה לך אופציה טובה להתחיל
עם אורן ותקשיבי למה שאני אומרת לך, למה אם תפסידי את תרגישי
הפסד" לחשה לי באוזן.
לאט לאט כולם התחילו להגיע והמקום התמלא והתמלא והגיעו בלי
סוף!
ישבנו, צחקנו, רקדנו והיה נחמד, אבל ראיתי שאורן עדיין לא הגיע
וחיכיתי שהוא יבוא כבר...
אולי הוא לא יכל בסוף? לא, לא יכול להיות...
אחרי כמה זמן נכנס אורן! כמה שהוא יפה. אפילו בבגדים הכי
פשוטים הוא עדיין ניראה טוב.
"נזכרת לבוא!", רצו לקראתו חברים שלו ואחרי זה גם כמה בנות.
אורן הלך לשבת במרפסת ואני הייתי בפנים, על אחת הספות ואחרי
איזה שעתיים הוא בא לסביבה שלנו.
"מה קורה, גבר?" שאל אותו איציק ולחץ לו את היד.
"סבבה, מה איתך?!" ואז הביט בי. "אני רואה שבאת", וחייך.
"מה קורה?", שאלתי אותו והוא התכופף והביא לי נשיקה.
התרגשתי.. לא יודעת למה.. אבל התרגשתי.. הנשיקה שלו כל כך
מתוקה..
"טוב, אנשים, שמעו, אני דורשת שתקומו לרקוד!" צעקה מיכל.
הרבה קמו לרקוד וכשאיציק קם לרקוד אורן בא והתיישב לידי.
הצצתי בשעון. כבר 1 וחצי!!!
"למה את לא רוקדת?" שאל אורן.
"האמת שעכשיו אין לי כל כך חשק.." עניתי.
"לטל אין חשק לרקוד?! ממתי זה?!"
"לא יודעת..."
דיברנו עוד קצת ואז שמו שיר שקט. כולם התיישבו ומיכל הקימה
אותי ואמרה "את רוקדת!"
"אין לי עם מי..." אמרתי ואז אורן קם והזמין אותי לרקוד.
"את יפה.." אמר לי תוך כדי הריקוד.
הרגשתי שאני מסמיקה. "תאמין לי שאתה גם יפה", אמרתי וחייכתי.
"אני..." התחלתי לגמגם.
"את מה?" שאל ערן.
"יש לי משהו להגיד לך..". פחדתי לפתוח ת'פה! יש לי בעייה כזו,
שכל מה שיש לי על הראש אני חייבת להגיד. אני לא מסוגלת לשמור
הכל בפנים.
"אני שומע" אמר בשקט.
"אני נמשכת אלייך.." הרגשתי שאני רועדת.
"את הסיכה, אני המגנט" הוא הפיג את המתח.
"אני רצינית..." פתאום התחלתי להתבייש.. ממתי אני ביישנית!?
"אה. באמת? את רומזת שיכול לצאת בנינו משהו?" שאל והביט לי
בעיניים.
"כן..", הסתכלנו אחד לשני בעיניים.. איזה עיניים מהממות יש
לו!!!
"רק עכשיו אני שם לב עד כמה שיש לך עיניים יפות" אמר לי.
"גם לך יש עיניים יפות, מהממות כל כך"
"עכשיו עשית לי את הערב. את יודעת, מה זה הייתי בטוח שלא תשימי
עליי"
"ואני הייתי בטוחה שאני ואתה לא ילך, כי לא תירצה אותי"
נגמר השיר, אוף!
"בא לך לצאת לסיבוב בחוץ?", שאל כשהתיישבנו כבר.
"האמת שכן", חייכתי ויצאנו החוצה להסתובב בשכונה.
כשירדנו למטה, הוא עצר אותי ונעמד מולי. "תגידי, בקשר למה
שאמרת למעלה, את דיברת ברצינות?"
"כן, בשיא הרצינות", עניתי.
"כי אני עדיין לא מאמין שזה מציאות, ניראה לי אני חולם חלומות
מתוקים", אמר וחייך.
נעמדנו... ו.. הוא חיבק אותי... ואני חיבקתי אותו חזק חזק! כמה
שחיכיתי לחיבוק הזה... כמה שזה היה נעים.. לא רציתי שהוא יעזוב
אותי! שנתחבק ככה כל הערב!
"אתה יודע כמה שחיבוק זה דבר פשוט, בשבילי החיבוק הזה מיוחד",
לחשתי לו.
"את מיוחדת, חמודה" אמר.
הוא הרפה את הידיים, הרים את הראש שלי ונתן לי נשיקה בלחי.
שמתי לב שהוא התבייש קצת.
"תגיד..", אמרתי.
"מה מתוקה?"
"תעזור לי פה במשהו..." אמרתי בשקט.
"כל דבר", הוא שוב חייך.
"אני לא יודעת מה לעשות", אמרתי ועשיתי פרצוף עצוב.
"בקשר למה?", הוא נבהל קצת.
"בקשר לנשיקה.. אני רוצה לנשק אותך"
הוא הסמיק! איזה יפה הוא. גם אני טיפה הסמקתי..
ואז הוא התקרב אלי טיפה, שם יד אחת על המותן ועם היד השנייה
הוא ליטף לי את הפנים. זה היה כל כך נעים, המגע הזה.. כל שנייה
באותו המצב הייתה בשבילי כמו חלום! ואז התקרבתי אלין נצמדנו
אחד לשני ונישקתי אותו.
איזו נשיקה נעימה ורגועה.
הייתי רוצה להישאר ככה כל החיים שלי.
"את יודעת אני מאוהב בך.. ניראה לי שעכשיו אני מגלה שאני אוהב
אותך.." לחש.
"גם אני אוהבת אותך" ושוב נישקתי אותו.
שכחתי מערן.
עכשיו כל מה שהיה ל בראש זה אורן... אורן... אורן...
ערן? מי זה ערן בכלל?! לא יודעת! שייך להיסטוריה!
כשחזרתי הביתה לא הצלחתי להירדם.. אורן.. חשבתי רק עליו!
ובבוקר כשקמתי.. אורן.. שוב חשבתי עליו.
זה כאילו שהכל מתחיל להסתדר כל כך יפה.. הרגשות לערן נעלמו
והרגשות לאורן רק מתחזקים ומתחזקים.. הרגשה כל כך טובה.
כל היום בשבת לא הייתי בבית, כי נסענו לטייל עם כל המשפחה אבל
זה לא מנע ממני לחשוב על אורן... ולשחזר כל מה שקרה אז.. אני
חייבת למיכל ובגדול!
ביום ראשון בבוקר כשבאתי לבית הספר אורן חיכה לי ליד השער.
חיבק אותי חזק חזק ושם לי טבעת חמודה על האצבע. "טלו'ש, אני
עדיין לא יודע אם מה שהיה זה באמת לא חלום.. אבל הייתי נורא
רוצה שזו תהיה המציאות הכי יפה.. את רוצה להיות חברה שלי?"
כמה שהוא חמוד!
"זה חלום" עניתי לו "זה פשוט חלום שמתגשם" וחייכתי.
נתתי לו נשיקה וכולם רצו אלינו לשאול אם אנחנו חברים.
"אנחנו לא חברים", עניתי, "אנחנו נשואים"
"באושר ועושר" חייך אורן.
ואז מרחוק ראיתי את ערן מסתכל עליי.
ואני הסתכלתי עליו.. נופפתי לו לשלום עם היד ואני ואורן נכנסנו
חבוקים לבניין בית הספר.
וכל יום שעבר עם אורן זה היה עוד יום מקסים.
זה ממש כמו חלום, איתו אני כל כך מאושרת.
אני לא יודעת איך זה שהמזל הגיע אליי בצורה כזו מושלמת, אבל
אני חייבת להגיד שאני הילדה עם המזל הכי ענק כי יש לי הבעל הכי
מתוק בארץ! אני כל כך אוהבת אותו.. אני כל כך ברת מזל..
לפעמים האושר ממש מול האף ולוקח זמן עד שמזהים אותו.
ואם עדיין מישהו לא מצא את האושר שלו כנראה שהוא לא חיפש כמו
שצריך.. האושר כנראה קרוב ובגלל זה לא שמים לב שבעצם כבר מצאת
אותו, רק שאתה לא מודע לכך..
מזל מגיע רק פעם אחת בחיים אז חבל לפספס אושר של כל החיים רק
בגלל מחשבה שגויה.